דוד לוקח אותנו לסיור לילי מרגש, ומראה לנו את אופייה המיוחד של ירושלים בלילות הסליחות.
מפי דוד גל-אור תקופת הסליחות זכורה לי היטב מימי ילדותי בשכונת פאג"י בירושלים. במוצאי השבת בה התחילו בני עדות אשכנז לומר סליחות, הייתי ממתין בהתרגשות ובציפייה בביתנו. סמוך לחצות הליל יצאנו אל בית הכנסת השכונתי הסמוך, ובאווירת חג היינו מתפללים ושרים את הניגונים שהיה כה אהובים עליי. |
סיורו של דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657. דוד לוקח אותנו לסיור לילי מרגש, ומראה לנו את אופייה המיוחד של ירושלים בלילות הסליחות.
סיורי סליחות - חודש אלול מכונה במסורת היהודית בשם 'חודש הרחמים והסליחות', ואילו עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי הם 'עשרת ימי תשובה'. תקופה זו נועדה לחשבון נפש ולפתיחת דף חדש עם בוא השנה החדשה. במהלך פרק זמן זה נוהגים בני עדות המזרח להגיע כמעט מדי לילה לבתי הכנסת, ולומר סליחות. בלילות אלה שוררת בירושלים אווירה שונה מהרגיל. הרחובות הומים גם באישון ליל, בתי הכנסת פעילים בשעות חריגות, וקולות המתפללים בוקעים מתוכם מאמצע הלילה עד אשמורת הבוקר. סיור הסליחות בירושלים מוביל אותנו בין בתי כנסת מיוחדים, ומאפשר לנו להשתתף או לצפות בסליחות בסגנונות שונים. הסיור כולל ארבעה חלקים נפרדים: החלק הראשון לוקח אותנו אל בתי כנסת בהם נאמרות הסליחות בשעת לילה מאוחרת, והשני עובר בין בתי כנסת בשכונת נחלאות, בהן מתקיימות הסליחות לפנות בוקר. החלק השלישי מוביל אל הכותל המערבי וסביבתו, בו נאמרות הסליחות באופן מסודר בשעה 00:30, אך ממשיכות לאורך כל הלילה. החלק הרביעי והאחרון מוקדש לבית הכנסת הגדול, אליו מומלץ להגיע במוצאי השבת בהן מצטרפים בני עדות אשכנז לאמירת הסליחות. אפשר לבחור לסייר בכל אחד מהחלקים בנפרד, או לחבר שניים מהם לסיור ארוך יותר. מי שמעוניין, יכול להגיע לכל בתי הכנסת שמפורטים בסיור בזה אחר זה, וליהנות מלילה שלם של סליחות בכל רחבי ירושלים. לתשומת לבכם: זמני הסליחות בבתי הכנסת יכולים להשתנות משנה לשנה, ולכן חשוב לבדוק את השעות המדויקות לפני שיוצאים לסיור. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן. ![]() מים ![]() תצפיות ![]() מדבר ![]() ירוק ![]() פריחה ![]() מערות ![]() עתיקות ![]() אתגרי ![]() עירוני ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() בן אדם מה לך נרדם, סליחות מלאות עוצמה בחצות הליל בית הכנסת "אוהבי ציון" ברגע שניכנס לבית הכנסת "אוהבי ציון", נוכל להרגיש את האווירה המיוחדת ששוררת בו. אל בית הכנסת מתקבצים מדי לילה עשרות צעירים בשנות ה-30-20 לחייהם, זוגות וסטודנטים שמתגוררים בשכונת נחלאות. בית הכנסת משמש להם מרכז קהילתי, ומקום מפגש חברתי תוסס ומלא חיים. נוכל למצוא כאן חובשי כיפות סרוגות לצד חילונים, אשכנזים עם ספרדים, וגם כמה מבוגרים תושבי השכונה, שמגיעים לכאן כדי "להידבק" באווירה המשפחתית. לעיתים נוהגת הקהילה הצעירה להיפגש כשעה לפני אמירת הסליחות, ולפתוח את המפגש בנגינה ובשירה של מזמורים יהודיים. חבורת נגנים מובילה את הערב, ואליהם מצטרפים נגנים מזדמנים מבין חברי הקהילה, שמוסיפים צלילי גיטרות, חלילים ושאר כלי נשיפה. הניגונים השלווים משרים על המקום רוגע, בעוד הניגונים הקצביים גורמים לחברים לפצוח בריקוד. החלק המוסיקלי נמשך כ-45 דקות, ואחריו מתחילה אמירת הסליחות, שמלווה גם היא בכלי נגינה. בשלב זה מתפצלים הגברים והנשים למקומות ישיבה נפרדים, אך סמוכים זה לזה. האווירה בעזרת הגברים ובעזרת הנשים דומה, והחוויה בשתיהן מהנה באותה מידה. גם בזמן הסליחות אפשר לחוש את הרוח התוססת, ומרגש לשמוע את הפיוטים המוכרים, כשברקע מתנגנים צלילי אקורדיון, קלרינט או סקסופון. בזמן התפילה נתבונן על בית הכנסת הפשוט, ונהנה ממראה הויטראז'ים הצבעוניים שעל החלונות, שמוסיפים גם הם לאווירה הצעירה ששוררת בין כתליו. כדאי לשים לב לבימה שבמרכז, שהועתקה מבית כנסת מרכזי בעיר שיראז שבפרס, ולארון הקודש היפהפה, שעוצב בהתאם לבימה על ידי האמן זאב רבן. לא תמיד היה בית הכנסת מקום מפגש תוסס, אך מאז הקמתו הייתה לו חשיבות קהילתית יוצאת דופן. את בית הכנסת "אוהבי ציון" הקימו יהודים שעלו ארצה מפרס בסוף המאה ה-19. היהודים הפרסים סבלו מרדיפות ועלילות דם, ורבים מהם נמלטו ללא רכוש, והגיעו לארץ ישראל חסרי כל. בירושלים התקשו הפרסים להשתלב בקהילה הספרדית. הם לא זכו לתמיכה כלכלית, וחלקם נאלצו לחזר על הפתחים ולבקש נדבות, כדי שיוכלו להכניס דבר מאכל לפיהם. כמה מצעירי העדה לא יכלו לשאת את המראות המבישים, והחליטו לנקוט יוזמה, ולהקים אגודה שתסייע לבני עדתם בירושלים. בין היוזמים היו רפאל חיים הכהן ואחיו אהרון, דוד ואברהם כליפא, בני משפחת אהרוני, ובחור בשם אליהו בנא, אבי משפחת בנאי המפורסמת. בני החבורה בחרו לקרוא לאגודה שהקימו בשם "אוהבי ציון", המביע את רגש אהבתם למולדת. האגודה החלה לפעול במרץ, גייסה כספים, וסייעה לעולי פרס להתאקלם בירושלים. אחד הצעדים החשובים שעשו "אוהבי ציון", היה הקמת תלמוד תורה ובית כנסת, במקום בו אנו נמצאים. תלמוד התורה הוקם בחלק המזרחי של המבנה, באזור בו ניצב כיום ארון הקודש, ובית הכנסת הוקם בצמוד אליו, באזור דלת הכניסה של ימינו. בשנת 1906 נחנכו שני המוסדות, והפכו להיות מרכז הקהילה הפרסית בירושלים. בין המתפללים הקבועים בבית הכנסת היו בני משפחת בנאי לדורותיהם – מאיר אליהו בנאי, יוסי בנאי ועוד. למרות שהם לא היו היחידים שייסדו את המקום, ברבות השנים דבק בו הכינוי "בית הכנסת של הבנאים". ישיבת "אור החיים" בלב שכונת הבוכרים, ניצב בניין ענק, החולש על הרחובות שסביבו. זהו הבניין המרכזי של ישיבת "אור החיים", ישיבה שהוקמה על ידי הרב ראובן אלבז, ונועדה לחוזרים בתשובה. בימיה הראשונים למדו בישיבה תלמידים ספורים, אך בחלוף השנים היא צברה מוניטין רב, והפכה לאחת הישיבות הפופולאריות בקרב בני עדות המזרח. כיום לומדים במבנה הגדול כ-300 תלמידים, אליהם מצטרפים בזמן אמירת הסליחות רבים נוספים, שמגיעים באוטובוסים מכל רחבי הארץ. כבר בכניסה נרגיש כאילו הגענו לפסטיבל המוני. את פני הגברים יקבלו דוכנים של אוכל ושתייה, כמו גם דוכנים בהם מוכרים דיסקים של מוסיקה יהודית ושיעורי יהדות, ספרי קודש ותמונות של רבנים. מהמבואה נעלה במדרגות אל הקומה השלישית, שם נמצא האולם המרכזי. הנשים ייכנסו מרחוב צדדי, ויעלו היישר לעזרת הנשים שבקומה הרביעית, המוסתרת מאחורי פרגוד עץ. לקראת השעה 00:30 מתמלא האולם מאות מתפללים, צעירים ומבוגרים כאחד. כצפוי, רוב המתפללים חרדים, אך ישנם גם חובשי כיפות סרוגות בני עדות המזרח, שמגיעים הנה מדי לילה לומר סליחות. את התפילה מנהל הרב ראובן אלבז, מייסד הישיבה, שעומד בראשה עד היום. מאות המתפללים חולקים לרב כבוד רב, עומדים כשהוא נכנס, וכמהים לשמוע את דבר התורה שהוא נושא בין הפיוטים. רוב התפילה בישיבת "אור החיים" נעשית בשירה גדולה, מרגשת ומלאת כוונה. בזמן הפיוטים כדאי להביט במתפללים, ולראות על פניהם את הכוונה הרבה בה הם אומרים את הוידוי, ואת הכוונה השלמה כאשר הם קוראים בשם ה'. כדאי להצטרף לשירה, ולהיות שותפים לחוויה מרגשת ומלאת עוצמה. זו גם הזדמנות לספר על הרעיון שעומד מאחורי אמירת הסליחות. לאורך כל התקופה שמתחילה בראש חודש אלול ומסתיימת בערב יום הכיפורים, למעט ערבי שבת וחג, נוהגים בני הקהילות הספרדיות להשכים באמצע הלילה, ולומר סליחות. החל ממוצאי השבת שלפני ראש השנה (ובשנים בהן אין מספיק ימים, כבר ממוצאי השבת הקודמת), מצטרפות גם הקהילות האשכנזיות לאמירת הסליחות. במשך תקופה ארוכה זו, מגיעים המתפללים כמעט מדי לילה לבית הכנסת, וחוזרים על אותם פיוטים, פסוקים ותפילות, פעם אחר פעם. חזרה זו היא חלק משמעותי ברעיון העומד בבסיס המנהג היהודי עתיק היומין של אמירת הסליחות. התפיסה היהודית מבינה שתיקון מידותיו של האדם היא מלאכה מורכבת, הדורשת תשומת לב רבה. אנו זקוקים לפרק זמן מוגדר, פעם בשנה, בו נוכל לעשות עבודה פנימית, לתקן את דרכינו ולהשתפר. כדי שהעבודה הפנימית תהיה מעמיקה ואמיתית, זקוק האדם לזמן. אמירת הסליחות לילה אחר לילה, מסייעת למתפללים להיכנס לתהליך נפשי מעמיק, ולחזור בתשובה מכל הלב. אם קוראים לעומק את הפיוטים והמזמורים הנאמרים בסליחות, אפשר לראות שרבים מהם עוסקים בהכרת האדם בקטנותו אל מול ה', ובהבנה שכבני אדם איננו מושלמים. לעיתים קרובות אנו עושים טעויות, וצריכים לתקן את עצמנו ולהשתפר. חלק מרכזי באמירת הסליחות הוא הוידוי, המופיע בנוסח אחיד וקבוע: "אשמנו, בגדנו, גזלנו", וכן הלאה. כך ניתנת לאדם הפרטי בכל לילה מחדש, הזדמנות לעשות חשבון נפש עם עצמו, להתקרב את האל הרחום והחנון, ולזכות במחילתו "כרחם אב על בנים". קמתי באשמורת לבקש על עווני, משכימים קום בשכונת נחלאות איפה חונים > מכיוון שבתי הכנסת סמוכים זה לזה, מחנים את המכונית במקום אחד, והולכים ברגל מאחד לשני. מגיעים לרחוב הרב שמואל ברוך, ומחנים את המכונית בחנייה עירונית לצד המדרכה. ניתן להמשיך ישר לרחוב אגריפס, ולחנות לאורכו, או לחפש חנייה פנויה ברחובות הסמוכים. בית הכנסת "חסד ורחמים" מעל דלת הכניסה לבית הכנסת "חסד ורחמים", ניצב שלט יפהפה: 'אגודת בית הכנסת חסד ורחמים, לעדת הספרדים (ס"ט) מיוצאי העיר העתיקה בירושלים, נוסד תרפ"ה'. שלט זה מעיד שבית הכנסת נוסד כבר בשנת 1925, על ידי ותיקי בני העדה הספרדית בירושלים, המכונים ס"טים, כלומר 'ספרדי טהור'. סיפור ייסודו של בית הכנסת יפה ומשעשע. בראשית ימיו של המבנה שכן בו בית מרזח. באחד הימים הגיע לכאן יצחק ארמוזה, יהודי קשוח וחסון. ארמוזה היה בן העדה הספרדית שיצאה מהעיר העתיקה. הוא התגורר עם משפחתו בסמוך, ועבד כקצב בשוק מחנה יהודה. הוא פנה לבעל המקום בטון קשוח, ואמר: "אני מוכן לשלם 10 לירות, ובלבד שבית המרזח ייסגר, ובמקומו ייפתח בית כנסת". הבעלים, שכנראה חשש מארמוזה, לקח את הכסף במהרה, ועזב את המקום. מיד אסף יצחק ארמוזה את חבריו בני העדה הספרדית, והקים בית כנסת שנשא את שם האגודה הספרדית "חסד ורחמים". במהרה הפך בית הכנסת למרכז של צדקה וחסד בשכונה, והוא הפעיל בית תמחוי לעניים, גן ילדים, וקופת חולים שאפשרה לנזקקים לקבל שירות מרופאים נודעים בתשלום סמלי בלבד.
בית הכנסת "אוהל אברהם ושרה" בית כנסת "אוהל אברהם ושרה" שוכן באולם קטן ואינטימי, בקומה השנייה של מבנה מגורים פשוט. הסיבה לכך טמונה בסיפור הקמתו על ידי קהילה יהודית, שעלתה ארצה מהעיר יואנינה שבצפון יוון, אחרי מלחמת העולם הראשונה. בין חברי הקהילה היו אברהם ושרה, זוג חשוך ילדים, שהתגורר בבית הזה. אברהם נפטר בשנת 1925, ואז החליטה אלמנתו שרה להקדיש את ביתם לבית כנסת, בעוד היא הסתפקה בחדר צנוע לצידו. עד היום נמצאת עזרת הנשים בחדרה שבחלקו האחורי של בית הכנסת, בעוד עזרת הגברים תופסת את מרבית השטח. לאורך השנים שימש בית הכנסת את הקהילה היוונית הקטנה, שכמעט ונכחדה בשואה. למרבה הצער, רבים מחברי הקהילה נפטרו, ואל בית הכנסת מגיעים כיום בעיקר מתפללים ספרדיים מהשכונה. מפאת שעת הלילה המאוחרת, או שעת הבוקר המוקדמת, מגיעים לסליחות מתפללים מעטים. אך מכיוון שהמקום קטן, הוא מתמלא במהרה, ונוצרת תחושה שהוא עמוס באנשים. רוב המתפללים בבית הכנסת מבוגרים, ושירתם מתואמת ונעימה לאוזן. הפיוטים מתנגנים בלחנים המוכרים, ואפשר להצטרף לשירה וליהנות מהחוויה. בית הכנסת "עדס" בית הכנסת "עדס" הוא המפואר מבין בתי הכנסת בשכונת נחלאות. את פנינו יקבל אולם ריבועי רחב ידיים, מוקף ציורי קיר יפהפיים וארון קודש מרהיב. למרות השעה המוקדמת, האולם מלא מתפללים רבים, צעירים ומבוגרים, ילדים וקשישים, שמשכימים קום לומר סליחות. גבאי בית הכנסת האדיב עובר בין האנשים, ומציע כוס תה מהביל שיחמם את הגוף ואת הגרון, לקראת שירת הפיוטים. הסליחות נאמרות בסגנון ספרדי, בניגון המיוחד של קהילת יהודי חָלֶבּ, הקהילה שהקימה את בית הכנסת לפני יותר מ-110 שנים. אפשר להרגיש את המבטא הסורי של החזן, שבא לידי ביטוי במיוחד בק' גרונית ועמוקה. האווירה בבית הכנסת מתחממת, בייחוד כאשר החזן מחלק פסוקים בין המתפללים, ואלה מסלסלים אותם בקול גדול. בזמן אמירת הסליחות נביט סביבנו, ונתרשם מציורי הקיר היפהפיים, מהתקרה הכחולה, מארון הקודש המרשים שנמתח לכל אורך הקיר המזרחי, ומהבמה היפה שבמרכז. כל אלו שופצו בעשר השנים האחרונות, באופן שמשמר את מראהו המקורי של בית הכנסת. בסוף המאה ה-19 עלתה לארץ ישראל קבוצת משפחות מהעיר חָלֶבּ שבסוריה. חָלֶבּ מזוהה עם העיר המקראית ארם צובה, שנכבשה לפני יותר מ-3,000 שנים על ידי יואב בן-צרויה, שר צבאו של דוד המלך. לאורך השנים הייתה בעיר קהילה יהודית אמידה וחזקה, ששימשה מרכז רוחני וכלכלי חשוב במזרח התיכון. יהודי חָלֶבּ שעלו ארצה השתקעו בירושלים, והיו ממקימי שכונת 'נחלת ציון', אחת השכונות המרכיבות את נחלאות של ימינו. בשנת 1901 רכשו יהודי חָלֶבּ שטח בקצה השכונה, ובנו עליו בית כנסת לבני הקהילה. את הכסף לבניין בית הכנסת המפואר, תרמה משפחת עַדֶס, על שמה נקרא המקום עד היום. בני המשפחה האמידה לא חסכו בהוצאות, והשקיעו בכל פרט ופרט. ארון הקודש נעשה בסוריה על ידי אמנים מקומיים, והובא לירושלים בחלקים, בתחילה באנייה ובהמשך על גבי בהמות. הארון מכסה את כל הקיר המזרחי, והוא נבנה מעץ אגוז משובח, בתוכו שובצו מאות צדפות פנינה. בזמן השיפוץ האחרון, הודבקו במקום הצדפות שנפלו, צדפות חדשות שמקורן בים האדום שבערב הסעודית. מול הארון הוצבה במת עץ מרשימה, וסביבה הונחו ספסלים מרופדים בבד דמשקאי. אך הדבר המרשים ביותר בבית הכנסת, הוא ציורי הקיר שמעטרים את הקירות. אם תביטו על ארון הקודש, תראו שמעל שני צדדיו מתנוססת כתובת: "עבודת הקישוט מוקדשת לבית הכנסת מהצייר יעקב שטרק בצלאל...". יעקב שטרק היה אמן מוכשר, שעלה ארצה בשנת 1905, והיה מראשוני התלמידים בבית הספר לאמנות "בצלאל". במשך הזמן התיידד שטרק עם בוריס ש"ץ, מייסד בצלאל, והפך להיות מורה בבית הספר. לשטרק ולבוריס ש"ץ הייתה תפיסת עולם דומה. הם שאפו להכניס אמנות יהודית עכשווית לבתי הכנסת, וכך לחבר בין היישוב הישן ובין התנועה הציונית. באותם ימים חיפשו חברי הקהילה החָלֶבּית מישהו שיאייר את קירות בית הכנסת שלהם. יעקב שטרק, שהתגורר ברחוב שילה הסמוך, קפץ על ההזדמנות, ולקח על עצמו את הפרויקט בהתנדבות. במשך כמה שנים ציירו שטרק ותלמידיו את קירות בית הכנסת. על בסיס של עיטורי צמחים שילב שטרק סמלי מנורות ומגני דוד, סמלים יהודיים-ציוניים שהתאימו גם לבית הכנסת וגם לרוח הציונית. בין שלל העיטורים בולטים סמליהם של 12 שבטי ישראל, המופיעים בתוך מדליונים עגולים, וביניהם משובץ פסוק יפהפה: "והביאותים אל בית קדשי ושמחתים בבית תפילתי כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". למרבה הצער, בשנת 1915 נפטר יעקב שטרק בדמי ימיו ממחלה קשה, ואת יצירתו השלימו תלמידיו. שנים רבות לאחר מכן, החלו הציורים לדהות ולהתבלות, והיה צורך לשחזר אותם. אחרי מאבקים משפטיים וכמה תקלות שאירעו בדרך, שוחזרו רוב הציורים בצורה מרשימה, ואנו יכולים ליהנות מהם, וממראהו האותנטי של בית הכנסת. יחד עם אלפי מתפללים בכותל המערבי איפה חונים > מכיוון שאזור הכותל המערבי עמוס במיוחד בלילות הסליחות, מחנים את המכונית מחוץ לעיר העתיקה, והולכים אליו ברגל. אנו ממליצים לחנות בחנייה עירונית לצד המדרכה, ברחובות אגרון, המלך דוד, כורש ועוד, או בחניון ממילא שברחוב יצחק קריב. חשוב לבדוק את שעת סגירת החניון בלילה בו אתם מסיירים, כדי שתוכלו לצאת ממנו בתום הסיור. מי שמגיע בתחבורה ציבורית, יכול לנסוע בקו מספר 1, שמגיע מהתחנה המרכזית אל הכניסה לכותל המערבי. הקו פעיל עד מעט אחרי חצות, ולכן בדרך חזרה אין אפשרות להשתמש בו. הכותל המערבי לחץ/י כאן להדרכת וידאו בכל לילה מסתיימת אמירת הסליחות בתקיעה בשופר. גם העייפים מבין המתפללים, לא יכולים להישאר אדישים לקולו האדיר של השופר, והם מתעוררים ומאזינים לו ברוב קשב. תפקידו המסורתי של השופר, להעיר ישנים מתרדמתם, מוזכר כבר בהלכות התשובה של הרמב"ם: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה... הביטו לנפשותיכם והטיבו דרככם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" (הלכות תשובה ג-ד). הרמב"ם לא מתכוון רק למובן הפרקטי של התעוררות משינה, ומוסיף רובד עמוק ומשמעותי יותר לתפקידו של השופר. לפי הרמב"ם, מטרת התקיעה בשופר היא לעורר כל אחד ואחד מאיתנו, ולגרום לנו לפשפש במעשינו ולהטיב את דרכינו. זוהי תקיעה שמעוררת את האדם מ"שנת השגרה" שלו, ומזכירה לו שפעם בשנה נפתחים שערי השמיים, ויש לו הזדמנות פז להתחדש ולהשתפר. לכן, קול השופר לא אמור להיות ערב לאוזן, והוא נשמע לעיתים כצעקה כואבת, כמו יללה של שברון לב. יחד עם זאת, חלק מהתקיעות בשופר נעשות בתרועה, שנועדה לעטוף את השברים והתקיעות, ולעודד אותנו. התרועה מפיחה בנו תקווה, ומזכירה לנו מדי לילה שאנו מסוגלים לעשות את השינוי. תצפית על רחבת הכותל ממרכז המבקרים "אש ישראל" מרכז המבקרים "אש ישראל" נמצא באחד המבנים הגבוהים, המשקיפים על הכותל המערבי ועל הר הבית. מרפסת הגג שבראש המבנה, היא המקום המרשים ביותר, ממנו אפשר להשקיף על רחבת הכותל עמוסת המתפללים, וליהנות מחוויית אמירת הסליחות בכותל המערבי. בתקופת הסליחות נפתח המרכז מדי כמה ימים, לערב שכולל הופעה, כיבוד ותצפית מן הגג (הכניסה בתשלום ובתיאום מראש, פרטים במידע השימושי). אחרי שנהנה מהתכנית האמנותית, נעלה במעלית ובמדרגות אל הגג, ונעמוד משתאים מול המראה שנגלה לפנינו. הר הבית מתרומם מולנו, מאחוריו נישא רכס הר הזיתים, ומתחתיו נפרשת רחבת הכותל המערבי. במרכז הרחבה מתנוסס דגל ישראל, והיא מוקפת בשטחים של חפירות ארכיאולוגיות, במבני מגורים ובבתי כנסת. כאשר הרחבה גדושה במתפללים, הופך המראה מרשים עוד יותר. המונים מתכנסים יחד, ושרים את פיוטי הסליחות בהנחיית חזן ראשי. קולות המתפללים עולים עד מרפסת הגג, ומעבירים בנו רטט של התרגשות. בשירה גדולה - מופע חזנות מרגש בבית הכנסת הגדול בית הכנסת הגדול כבר בכניסה לבית הכנסת הגדול, אפשר להרגיש את ההוד וההדר שאופפים אותו. זהו בית כנסת גבוה מאוד ורחב ידיים. נברשות ענק יורדות מן התקרה, וויטראז'ים מסוגננים מעטרים את החלונות המאורכים שבחזית. במרכז בית הכנסת נישאת במה מוגבהת ענקית, המשמשת את מכובדי הקהילה ואת המקהלה, בעוד ציבור המתפללים יושב סביב הבמה בכיסאות בד מרופדים ונוחים. יש כאן 850 מקומות ישיבה לגברים, ועוד 550 מקומות לנשים, וכולם תפוסים בערבי הסליחות המרכזיים, עליהם אנו ממליצים. קהל המתפללים כולל אנשים מכל גווני הקשת הדתית במדינת ישראל. חרדים חובשי מגבעות, דתיים-לאומיים חובשי כיפות סרוגות, צעירים ומבוגרים, ילדים ונוער, צברים, אנגלוסכסים ועוד. כל אלו מתכנסים כדי להאזין לשירת המקהלה המפורסמת של בית הכנסת הגדול, ששמה נודע ברחבי העולם כולו. את התפילה מוביל חזן עטוף טלית, ואליו מצטרפים עשרות חברי מקהלה, שמונחים על ידי מנצח. שירת הפיוטים מרגשת ומרטיטה את הלב, וקשה להישאר אדישים אליה. בשונה מבתי הכנסת הספרדיים, כאן לא נהוג להצטרף לשירה, אלא רק מדי פעם. בקהל שוררת אווירה של יראת כבוד, והמתפללים מקפידים על השקט, ונותנים כבוד לחזן ולשירתו. מי שמעוניין ללמוד עוד על בית הכנסת, ימצא את המידע בסיור "לאורך שדרת הלאום". סיפור אישי – ניגוני הסליחות המלווים את חיי: תקופת הסליחות זכורה לי היטב מימי ילדותי בשכונת פאג"י בירושלים. במוצאי השבת בה התחילו בני עדות אשכנז לומר סליחות, הייתי ממתין בהתרגשות ובציפייה בביתנו. סמוך לחצות הליל יצאנו אל בית הכנסת השכונתי הסמוך, ובאווירת חג היינו מתפללים ושרים את הניגונים שהיו כה אהובים עליי. מכיוון שגדלתי בשכונה חרדית-אשכנזית, היה החזן שר את המזמורים בהטעמה יידישאית מיוחדת. בימים הבאים היה אבי מעיר אותי עוד לפני השעה 05:00, ויחד היינו יוצאים אל בית הכנסת הקטן. שם היינו פוגשים את סבי שהגיע מצידה השני של השכונה. ככל שנקפו הדקות, אסף בית הכנסת לחיקו עוד ועוד מתפללים בני השכונה, רובם חרדים לבושי שחורים, ומקצתם חובשי כיפות סרוגות. למרות שהייתי ילד קטן, בעשור הראשון לחיי, אני זוכר בבהירות את הדרת הקודש שאפפה את הימים הללו, ואת תחושות היראה והכבוד ששררו בביתנו ובבית הכנסת. כמה שנים מאוחר יותר, אחרי איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, שינה אבי את מנהגו, ויחד התחלנו ללכת בימי הסליחות לבית הכנסת בשכונת רמת אשכול החדשה. היה זה בית כנסת ציוני-דתי, והמתפללים בו היו בעיקר חובשי כיפות סרוגות. גם אופי התפילה השתנה בהתאם, ואת ההטעמה היידישאית החליפו מזמורים בעברית צחה. למרות השינוי, הניגונים עצמם נותרו כשהיו, ועד היום אני יכול לשמוע אותם מתנגנים בראשי. אמנם כיום מנהגיי שונים, ואיני פוקד את בית הכנסת לעיתים תכופות, אך כשמגיעים ימי הסליחות, חוזרים הניגונים החגיגיים ללוות אותי, לרגש אותי ולהרטיט את ליבי. ישיבת "אור החיים" בית כנסת "חסד ורחמים" בית כנסת אוהל אברהם ושרה תצפית על הכותל המערבי ממרכז המבקרים "אש ישראל" בית הכנסת הגדול
המסלול מופיע בסדרת
מסלולים נוספים באיזור
|
![]() דרגת קושי
קלה.
![]() משך הטיול
משתנה, בהתאם לבחירתכם.
![]() אורך המסלול
משתנה, בהתאם לבחירתכם.
![]() עונה מומלצת
אמירת הסליחות בבתי הכנסת הספרדיים מתחילה בב' בחודש אלול, ונמשכת עד הלילה שלפני ערב כיפור, למעט ערבי שבת וחג. התקופה המומלצת ביותר לסיור, היא בימים האחרונים שלפני ראש השנה ויום הכיפורים. שעות אמירת הסליחות משתנות מבית כנסת אחד למשנהו, ומפורטות במידע השימוש.
![]() סוג המסלול
הלוך - חזור.
![]() רחצה במים
אין.
מידע שימושי:
בית כנסת "אוהבי ציון" ישיבת "אור החיים" בית כנסת "חסד ורחמים" בית כנסת אוהל אברהם ושרה תצפית על הכותל המערבי ממרכז המבקרים "אש ישראל" בית הכנסת הגדול |