facebook
:
IMG_2920
blank
GrayBlockTop
על רגל אחת
נקודת ההתחלה מוזיאון המטקות בנווה צדק.
arrow
כניסה אל המוזיאון הייחודי, בו נסתובב בין כמויות נדירות של מטקות בגדלים, בצורות ובצבעים שונים.
arrow
הליכה אל גן צ'ארלס קלור, המשקיף על הגבעה היפה של יפו העתיקה.
arrow
אפשרות לביקור במוזיאון האצ"ל, בו נלמד מעט על פעולותיו של האצ"ל, פעולות שתרמו להקמת מדינת ישראל.
arrow
הליכה בין מדשאות הגן אל מסגד חסן בק המסגד שנותר משכונת מנשייה.
arrow
טיול מהנה לאורך "טיילת להט", במקביל לחוף הים, בין בתי קפה ובתי המלון.
arrow
אפשרות למנוחה על אחד הספסלים המשקיפים על הים, או רחצה באחד החופים.
arrow
סיבוב סביב אנדרטת ספינת המעפילים בגן לונדון, וקריאת סיפורי ההעפלה המרגשים.
arrow
הליכה צפונה אל גן העצמאות המשקיף אל הים הפתוח, ומנוחה על מדשאות הגן.
arrow
ביקור בבית המשוגע ברחוב הירקון, המעוצב באופן ייחודי ובלתי שגרתי.
arrow
המשך הליכה צפונה עד נמל תל-אביב, ומנוחה קצרה על "דק" העץ המשקיף אל הים.
arrow
כניסה לגלידת "מונטנה", המעלה במבוגרים שבינינו זיכרונות נוסטלגיים. כאן נטעם גלידה אמריקאית פשוטה וטעימה כמו בשנות ה-60.
לאורך הים - מידע שימושי:

מוזיאון המטקות: טלפון לפרטים:  03-5174908 . שעות פתיחה: בכל שעות היום, בזמן שאמנון נמצא בבית. כניסה: ללא תשלום, ובתיאום מראש עם אמנון בעל הבית והמוזיאון.

מוזיאון האצ"ל: טלפון לפרטים:  03.... שעות פתיחה: א'-ה': 16:00-8:00. כניסה: בתשלום סמלי.

גלידת "מונטנה": טלפון לפרטים:  03.... שעות פתיחה: בכל יום, 1:00-08:00 לפנות בוקר. בין 16:00-14:00 בצהריים הגלידריה פתוחה, אך בעלי המקום החביבים אינם נמצאים.

שעת סיפור - גלידת מונטנה:

גלידת "מונטנה" נפתחה בחודש ינואר 1960, על-ידי צמד הבעלים יחזקאל בירזון וישעיהו ליכטנשטיין. גלידריה זו הייתה המקום הראשון בישראל בו הגישו גלידה אמריקאית בטעמים שונים, ובמובנים רבים הייתה אחת החלוצות בהבאת גל האמריקניזציה לישראל.

קרא עוד
שיר לדרך - חסקה:

מילים: יורם טהרלב 
לחן: משה וילנסקי ז"ל

ביצוע: להקת חיל הים

 

הים יפה הבוקר, הים הוא די שקט,
אז בואי נא ילדונת אלי לחסקה.
פה אין מפרש מתוח ואין גם מעקה,
אבל מאוד בטוח אצלי בחסקה.

קרא עוד

סיורים בתל אביב: לאורך הים - סיור לאורך חוף הים והטיילת של תל-אביב

חזרה

בראשיתה, נבנתה תל-אביב כשהיא מרוחקת ומנותקת מן הים. ראשי העיר חששו מהמעבר דרך הכפרים הערבים ששכנו בסמוך לחוף, ולא ייחסו לים משמעות רבה. החל משנות ה-20 חלה תפנית ביחסם של ראשי העיר ותושביה לחוף הים, ומאז ועד היום ממלאת רצועת החוף של תל-אביב תפקיד מהותי בעיצוב פני העיר. סיור זה מוביל אותנו אל הטיילת הנעימה, לצד בתי הקפה, בתי המלון והפארקים הציבוריים, ומפגיש אותנו עם חוף הים של תל-אביב, מזווית מעט אחרת. המסלול מתוך ספר תל-אביב - מסלולים, אתרים וסיפורים



מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
סיורים בתל אביב: לאורך הים - סיור לאורך חוף הים והטיילת של תל-אביב
arrow נקודת מוצא: מוזיאון המטקות, ברחוב שבזי שבשכונת נווה צדק.   arrow נקודת סיום: גלידת "מונטנה" בנמל תל-אביב.   arrow אופי הסיור: הסיור עובר בתחילתו ברחובותיה הצרים של שכונת נווה צדק, ממשיך ועובר על חוף הים, על הטיילת שלאורכו ובסביבתה.   arrow אורך הסיור: כ-5 קילומטר.   arrow משך הסיור: 4.5-3 שעות.   arrow ציוד מומלץ: מצלמה, בגדי ים, בימות הקיץ - כובעים.   arrow שעות מומלצות: שעות הבוקר או אחר הצהריים.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
סיורים בתל אביב: לאורך הים - סיור לאורך חוף הים והטיילת של תל-אביב

ברוך בואכם להיכל המטקות

את הסיור לאורך חוף הים והטיילת של תל-אביב, איננו מתחילים על חוף הים, אלא במקום מיוחד במינו - מוזיאון המטקות היחיד בעולם |2|. כי מה מאפיין את חוף הים בישראל, יותר ממשחק המטקות המסורתי


מוזיאון המטקות ממוקם ברחוב שבזי 61, בשכונת נווה צדק. מדובר בביתו הפרטי של אמנון ניסים, חובב מטקות מושבע, שהפך את ביתו למוזיאון של ממש. כבר כשנעמוד ברחוב, סמוך לבית, נוכל להבחין בספסל ישיבה ליחיד הבנוי כולו ממטקות, ובחלונות הבית המוקפים במטקות צבעוניות. כדי להיכנס אל המוזיאון, נפנה ימינה לרחוב יהודה החסיד, ומיד נפנה אל הבית הראשון מצד שמאל. נצלצל בפעמון, נעלה במדרגות ונמצא את עצמנו בפתחו של המוזיאון היחיד בעולם למטקות.

בכניסה למוזיאון יקבל את פנינואמנון "התותח", איש חביב בשנות ה-60 לחייו, שמשחק במטקות מאז שהוא זוכר את עצמו, או ליתר דיוק מגיל שש. בכל יום קם אמנון בבוקר, מכין לעצמו סנדוויצ'ים, פירות ומים, ויוצא לשחק יחד עם שותפים קבועים על משטח הבטון שבחוף גורדון. לפני מספר שנים החליטו אמנון "התותח" וחברו הטוב מוריס "הגדול" לקחת את התחביב צעד אחד קדימה.הם אספו עשרות מטקותוכדורים ששימשו אותם לאורך השנים, תלו אותם על הקירות, המשקופים והארונות, והחלו להזמין חברים ומכרים. התגובות לא אחרו להגיע. מטקות צבעוניות, ישנות או יוקרתיות נשלחו מחברים ומ"מטקאים" חובבים ששמעו על היוזמה, מתנות התקבלובכל יום, ומכתבים אישיים נשלחו בדואר.תוך זמן קצר הפך ביתו של אמנוןלהיכל התהילה של המטקות.


|2| מוזיאון המטקות היחיד בעולם ביקור שהוא חוויה בלתי רגילה.

אפשר להסתובב במוזיאון המטקות של אמנון זמן רב, וליהנות מכל רגע. כמויות בלתי רגילות של מטקות, כדורים, גביעים, קטעי עיתונות, תצלומים וכרזות ממלאים את הבית. במרכז כל חדר ניצבות מטקות ענקיות המשמשות כשולחנות, ועל הקירות והמשקופים תלויות מטקות מאינספור סוגים. תוכלו למצוא כאן מטקות ישנות בנות יותר מ-50 שנים, מטקות עשויות עץ, מתכת, פלסטיק ואפילו שיש, מטקות המצופות בצדפים, וכן עשרות מטקות אותן קיבל אמנון מחברים וממבקרים במוזיאון ומוקדשות לו באופן אישי. "ישראל מעצמטקה", מכריזים השלטים, וזו אכן ההרגשה כשמסתובבים בין שני החדרים הגדולים והעמוסים.

פארק עירוני ושרידי כפר ערבי

לאחר שנצא ממוזיאון המטקות, מחויכים מהמפגש המעניין עם אמנון והמטקות, נשים פעמינו לעבר חוף הים. נלך ברחוב שבזי מערבה כ-10 דקות עד קצהו |3|, נחצה מגרש חנייה, ומיד אחריו את רחוב יחזקאל קויפמן, הרחוב הראשי המקביל לחוף הים, ונגיע אל גן צ'ארלס קלור |4|.

סיפורו של גן צ'ארלס קלור, הנמצא בחלקו הדרומי של חוף הים של תל-אביב, מתחיל בסוף המאה ה-19. ערביי יפו, שסבלו מהצפיפות, הלכלוך והבלגאן שבעיר, בנו לעצמם שכונה יוקרתית על שפת הים, מצפון ליפו - שכונת מנשייה. בראשית ימיה נחשבה שכונת מנשייה ליפה והמכובדת ביותר מכל השכונות בסביבה. כאשר הוקמה העיר תל-אביב ממזרח ומצפון לשכונת מנשייה, התרחשו לעיתים תקריות אלימות בין תושבי השכונה המוסלמית ובין תושביה היהודים של תל-אביב. שיאן של התקריות אירע בימי מלחמת העצמאות. צלפים ערבים ירו מגגות בתי השכונה, ומצריחו הגבוה של מסגד חסן בק, אל תוך רחובות תל-אביב, וגרמו לאבידות רבות בנפש. לאור האיום הכבד שהטילה השכונה על תושבי העיר הצעירה, החליט ארגון האצ"ל לכבוש את השכונה. בחול המועד פסח בשנת תש"ח (אפריל 1948) נכבשה שכונת מנשייה בקרבות קשים, בהם נהרגו 41 לוחמים של ארגון האצ"ל. תושבי מנשייה נמלטו ובתים רבים בשכונה ניזוקו במהלך הקרבות. בשנים שלאחר מכן התיישבו בבתי השכונה עולים חדשים מחוסרי כל וחסרי בית, והיא הפכה לשכונת עוני צפופה. בשנות ה-60 החליטה עיריית תל-אביב לפנות את התושבים, להרוס את בתי השכונה לחלוטין, ועל חורבותיהם להקים גן ציבורי גן צ'ארלס קלור.


גבעת יפו העתיקה נשקפת מגן צ'ארלס קלור |4|. 

ממדשאות הגן הרחבות, עליהן אפשר להשתרע ולנוח, ישנה תצפית נהדרת על יפו העתיקה. צריחי הכנסיות והמסגדים, שובר הגלים שבנמל והגנים הירוקים שעל הגבעה, יחד עם הים הכחול, יוצרים תמונה נפלאה. מי שמעוניין, יכול לפנות בשלב זה דרומה, ולבקר במוזיאון האצ"ל |5|, הנמצא בקצה הדרומי של הגן, על שפת הים. המוזיאון ממוקם בבית המגורים היחיד שנותר משכונת מנשייה, בית בו התגוררו לאורך השנים תושבים יהודים בתוך השכונה המוסלמית. אנו נפנה צפונה, נלך בשביל הטיילת בין המדשאות הרחבות לים, ובקצה הגן נפנה ימינה. נחצה את הכביש ונגיע אל המבנה השני שנותר משכונת מנשייה - מסגד חסן בק |6|.

בשנת 1916 החליט מושלה התורכי של יפו, שכינויו היה חסן בק, לבנות מסגד מפואר בצפונה של העיר, בתחומי שכונת מנשייה, בכדי לחסום את התפשטותה של תל-אביב מערבה, לכיוון הים. לצורך הקמת המסגד, אותו הקדיש המושל העריץ והגאוותן לעצמו, העסיק חסן בק פועלי כפייה רבים וציווה עליהם לעבוד ביום ובלילה, כדי להשלים את המלאכה במהירות. המאמץ היה כה רב, עד כי רבים מהפועלים נפצעו ואף נהרגו במהלך הבנייה. בשל כך סירבו ערביי יפו להתפלל במסגד זה במשך עשרות שנים.

את הכסף להקמת המסגד נטל חסן בק מנתיניו באמתלות שונות. באחד הימים הגיע המושל התורכי, שהיה חובב ראינוע מושבע, לצפות בסרט בראינוע "עדן". המושל ופמלייתו, שנכנסו כמובן ללא תשלום, תפסו את החלק המרכזי של היציע, ונהנו מהסרט. מאחורי הקלעים הופקד חייל שישמור על הקופאי במהלך ההקרנה, ובסיום הסרט דרש חסן בק להעביר אליו את מלוא הסכום שנצבר ממכירת הכרטיסים, בתור מיסים לאימפריה התורכית. מכאן ואילך נהג העריץ התורכי לגבות את מיסיו באותה דרך מדי שבוע.


|6| צריחו של מסגד חסן בק חותך את השמיים. 

נעמוד לרגלי המסגד המרשים ונוכל להתרשם מצריחו הגבוה הנישא אל-על. הכניסה לתוך המסגד אמנם אינה אפשרית, אך כדאי לבקש להיכנס אל החצר המקיפה אותו ולהתרשם מעיצובו המיוחד של המסגד, הבנוי בסגנון מזרחי יפהפה.

כשנצא ממסגד חסן בק, נחצה חזרה את הכביש, נפנה ימינה ונמשיך ללכת צפונה. לאחר שנחלוף על פני מבנה הדולפינריום, נמצא את עצמנו ב"טיילת להט", הטיילת של תל-אביב, הנקראת על שמו של ראש העיר לשעבר, שלמה (צ'יץ') להט.

מחוף שומם לטיילת הומת אדם

בראשיתה, נבנתה העיר תל-אביב ללא גישה אל הים. החשש מהמעבר דרך השכונות והכפרים הערבים, ודיונות החול העצומות שהשתרעו לאורך החוף, הביאו לכך שהעיר התפתחה לכיוון צפון. רק בשנת 1921 נבנה על חוף הים, בפינת רחוב אלנבי, בית הקפה "קזינו גלי אביב" (עליו תוכלו לקרוא בסיור: "החוויה העירונית בין אתרים ייחודיים וסיפורים לאורך רחוב אלנבי"), ומאז ועד היום הפך חוף הים לאחד המרכזים הבולטים של העיר.עשרות בתי מלון ובתי קפה נבנו ונפתחו במקביל לחוף, רחובות רבים הובילו אליו, ובשנת 1939 הוקמה לאורכו טיילת. למרות שבעשרות השנים הראשונות הייתה הטיילת מוזנחת ועזובה, הצליח ראש העיר המיתולוגי של תל-אביב, שלמה (צ'יץ') להט, לשקם אותה בשנות ה-80, ולכן נקראת הטיילת על שמו.


הולכים על חוף הים.

ההליכה לאורך הטיילת מהנה, מרגיעה ומעניינת. לאורך הטיילת מוצבים ספסלים רבים, עליהם אפשר לנוח ולהשקיף לעבר הים. מדי פעם ניתקל בפסלים מיוחדים המוצבים בדרך, כמו פסל הקוף שעומד על ראשו בפינת רחוב טרומפלדור. גרמי מדרגות מובילים מהטיילת אל חופי רחצה, בהם אפשר לרדת כדי לרחוץ בים, לשחק בחול או לבקר בבתי הקפה הרבים הפזורים על החוף. הנוף האנושי של הטיילת משתנה על-פי השעות השונות. כשהולכים על הטיילת בשעות הבוקר השקטות, אפשר למצוא קבוצות של מבוגרים יושבים על כוס קפה למשחקי שש-בש או דומינו. בסופי שבוע, לעומת זאת, הומה הטיילת אנשים, החופים מלאים מתרחצים, ועשרות שחקני מטקות חובבנים מכים בכדור הגומי ללא הרף.

אנו נלך על הטיילת לכיוון צפון, ונהנה מכל רגע. כשנגיע לפינת רחוב בוגרשוב, מול קפה "מצדה", נחצה את הכביש ונעלה במדרגות אל גן לונדון |7|.

גן לונדון נחנך ב-24 במאי 1942. באותם ימים, בזמן מלחמת העולם השנייה, עמדה בריטניה כמעט לבדה במערכה מול גרמניה הנאצית. תושבי לונדון הופצצו מן האוויר על-ידי מטוסי האויב הגרמני, ולמרות הסבל הרב עמדו איתנים בגבורה. ישראל רוקח, ראש עיריית תל-אביב באותם ימים, החליט להקים את הגן לאות הזדהות עם סבלם ועוז רוחם של תושבי לונדון. הגן תוכנן כפרוזדור בין העיר לים, ולכן נבנה בצורה מדורגת, במפלסים שונים ובהם גינות, פינות ישיבה ובתי קפה. במשך שנים רבות היה גן לונדון מרכז בילוי לתושבי העיר, אך הוזנח בשנות ה-90. לאחרונה שוקם הגן וחודש, והפך באופן פרדוקסלי לאתר הנצחה לזכר מאמץ ההעפלה והמאבק באותו שלטון בריטי...

כיום ניצבת במרכז הגן אנדרטה גדולה בצורת ספינת מעפילים, ועליה הסברים על תקופת ההעפלה וכן תמונות של ספינות מעפילים שונות. מעניין לעבור ולקרוא את סיפוריהן של ספינות המעפילים שהגיעו לחופי תל-אביב בשנות ה-30 וה-40. "טייגר היל", "פאריטה" וכמובן "אלטלנה", הן רק מקצת ממאות הספינות שיצאו מרחבי העולם, עמוסות במאות ואלפי פליטים, בדרכן לישראל. הסיפורים על הפליטים היהודים שהגיעו מאירופה, היטלטלו ימים רבים בצפיפות בספינות רעועות, כל זאת כדי להגיע לארץ ישראל מרגשים ומרתקים. מדהימה עוד יותר המחשבה שרבות מהספינות הגיעו ממש לכאן, אל אותם החופים שלאורכם אנו הולכים היום.


אנדרטה בצורת ספינת מעפילים בגן לונדון |7|. 

לאחר הביקור בגן לונדון נמשיך ללכת צפונה לאורך הטיילת. מימיננו נישאים בתי המלון הגדולים של תל-אביב, ומשמאלנו משתרע חוף הים, ולאורכו סוכות מצילים, שוברי גלים וכיסאות נוח צבעוניים. כדאי לבוא בימות הקיץ, כשמאות ואלפי אנשים מבלים על חוף הים, שכן אז החוף צבעוני ותוסס והמראות יפים ומעניינים עוד יותר. לאחר דקות ספורות נרד בגרם מדרגות קטן, נעבור בין מספר מסעדות ובתי קפה יוקרתיים, ובהמשך למרגלות בתי המלון הגדולים שלאורך חוף הים. לאחר כ-10 דקות הליכה נוספות על הטיילת, נגיע אל גרמי מדרגות רחבים, העולים אל כיכר אתרים |8|. עד סוף שנות ה-50, שכנה על מצוק הכורכר הגבוה שאליו עלינו, שכונת פחונים וצריפים בשם שכונת מחלול. מאז, עברה הכיכר גלגולים רבים, וכיום היא מוזנחת מאוד.

בית משוגע וגלידה אמריקאית

נחצה את כיכר אתרים לכיוון מזרח, נגיע לפינת שדרות בן-גוריון ורחוב הירקון, ונפנה שמאלה אל רחוב הירקון, לכיוון צפון. לאחר הליכה קצרה לאורך הרחוב, נגיע אל בית מספר 181 בן חמש הקומות, הוא הבית המשוגע |10|, אותו לא ניתן לפספס. חזיתו המזרחית של הבניין מושכת את העין בעיצובה המעניין. ציורי קיר שונים מעטרים את הקירות, עצים יוצאים מתוך החלונות, פסלים מגולפים בעץ מציצים מכל פינה, ואפילו המרפסות מעוצבות באופן מיוחד. כל אלו יצרו מבנה מיוחד במינו. אפשר לעמוד ולהביט בו דקות ארוכות, לנסות לגלות פרטים חדשים ולנסות לפענח מה עומד מאחוריהם.


|10| הבית המשוגע של ליאון גניבה מעוצב בצורה מטורפת ומיוחדת במינה.

את הבניין תכנן האדריכל ליאון גניבה, והסגנון שבו השתמש משלב בין תפיסות מזרחיות ומערביות שונות, תפיסות אותן למד באוניברסיטה לאדריכלות ביפן. עיצוב הבניין מבוסס ברובו על סגנון הארט-נובו סגנון גראפי מתפתל ומסתלסל, והוא שואב את השראתו מצמחים שונים ומסלע הכורכר המחוררים שעל בסיסם נבנה הבית.

הבית המשוגע מזכיר במובנים רבים את בנייתו של האדריכל הנודע אנטוניו גאודי בברצלונה, והוא שונה בתכלית מבתי "העיר הלבנה" המרובעים והלבנים המאפיינים את מרכז תל-אביב.

הבית המשוגע הוא בניין מגורים פרטי, ולכן הכניסה לתוכו אינה אפשרית בדרך כלל. אם תרצו, תוכלו לנסות את מזלכם ולצלצל באינטרקום של הבניין. ייתכן שמישהו מהדיירים יפתח לכם את דלת הכניסה ויאפשר לכם לעשות סיבוב קצר גם בתוך המבנה. חלקו הפנימי של הבניין מעוצב בצורה ייחודית ויש בו שטיחים מקיר לקיר, ציורים על הקירות, דלתות שנעשו בעבודת יד, מעקות מגולפים מעץ או מפורזלים מברזל, ועוד.

לאחר הביקור בבית המשוגע נמשיך עוד מעט ברחוב הירקון, ובפינת רחוב ארלוזורוב נפנה שמאלה, ונעלה במדרגות שמולנו אל גן העצמאות |9| גן ירוק ויפה, הנמצא על רכס הכורכר ומשקיף על הים.הגן אמנם מוזנח באופן יחסי לגנים ציבוריים אחרים, אך למרות זאת נעים לשבת במדשאות הרחבות, בין הפסלים והעצים, ולנוח מעט. מהנה במיוחד להשקיף מקצה הגן על המרינה של חוף גורדון, על המשכה של הטיילת ועל חוף הים.

עוד לפני היות הגן, הוקם בשנת 1905 בראש גבעת הכורכרבית קברות מוסלמי קטן בשם "עבד אל נאבי". עד לאותה שנה היה במקום קבר של קדוש מוסלמי באותו השם, אלא שאז פרצה ביפו מגיפת כולירה אשר גרמה לאבדות רבות. השלטונות העות'מאנים לא הרשו לקבור את חללי המגיפה בקרבת העיר, וכמו שהוקם בית קברות יהודי בין החולות, ברחוב טרומפלדור של היום, כך הוקם גם בית קברות מוסלמי מרוחק, לצד קבר הקדוש עבד אל נאבי.


תצפית מגן העצמאות |9| על הים הפתוח והמרינה

כיום מקיפה את בית הקברות המוסלמי גדר אבנים והוא מוזנח מאוד. הכניסה אליו אינה אפשרית וניתן רק להביט מבחוץ על הקברים והמצבות, המכוסים בסבך קוצים ועשבים. לאחר שננוח מעט בצל העצים ונשקיף מחלקו המערבי של הגן על הים הפתוח, נרד בשבילים המפותלים חזרה אל הטיילת. בחלקה הצפוני הטיילת שקטה יותר וההליכה לאורכה נעימה ומהנה. נחלוף על פני חופי רחצה נוספים, ביניהם חוף "מציצים" המוכר, שהונצח בסרטם של אורי זוהר ואריק איינשטיין. לאחר כ-20-15 דקות הליכה נוספות נגיע לקצה הטיילת, אל נמל תל-אביב |11|.


בית קפה אופנתי בנמל תל-אביב, על "דק" העץ.

סיפור הקמתו של נמל תל-אביב התחיל בשנת 1936. באותה שנה פרצו מהומות דמים בין ערביי ארץ ישראל לתושביה היהודים, מהומות שאחריהן שבתו ערבייארץ ישראל שביתה כללית. שביתה זו כללה גם את השבתתו של נמל יפו. מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל-אביב, פנה אל שלטונות המנדט הבריטי בדרישה: "אנו רוצים מים משלנו, מימי ארץ ישראל, מימי תל-אביב. אנו רוצים אוניות ועל תורנןדגל ציון, אוניות שילכו ויבשרו לעם ישראל, שיש ארץ ויש עם ההולך בדרכו". שלטונות המנדט לא יכלו עוד לסרבללחצי עיריית תל-אביב ומוסדות היישוב היהודי כולו, ונתנו את האישור להקמת נמל בתל-אביב. כבר באותה השנה עגנה האונייה הראשונה, "צ'טרוורטי", בחוף תל-אביב ופרקה את מטען המלט הראשון. האונייה נפרקה בהתלהבות על-ידי העובדים הנרגשים ועל-ידי מתנדבים מן היישובהיהודי. שק המלט הראשון שהורד מהאונייה נשמר עד היום למזכרת במוזיאון תל-אביב.

נמל תל-אביב שירת את היישוב היהודי במשך כשלושים שנה, עד שנסגר בשנת 1965 בעקבות פתיחת נמל אשדוד. במקום הנמל, נבנה בשנים האחרונות על הרציף מרכז בילוי תוסס, ובו בתי קפה, פאבים ומסעדות יוקרתיות. כדאי ללכת על רציף העץ המקיף את הנמל, להתרשם ממנוף הברזל שנותר כשהיה, לנוח על אחד הספסלים שעל ה"דק" (משטח העץ שמשקיף על הים) או לשבת באחד מבתי הקפה וליהנות מכוס קפה או ארוחה. ההליכה בין בתי הקפה, המעוצבים בטוב טעם, מהנה מאוד. לאחר שנחלוף על פני מסעדת "PIER 23", נפנה ימינה ונשים פעמינו אל התחנה האחרונה בסיור גלידת "מונטנה". נחצה מגרש חנייה קטן, ומיד אחריו, מול מוסך "דיוק על הים", נפנה ימינה. נלך לאורך הרחוב, ובתוך 2 דקות נראה משמאל את גלידת "מונטנה" המיתולוגית |12|.

גלידת "מונטנה" נפתחה בחודש ינואר 1960, על-ידי צמד הבעלים יחזקאל בירזון וישעיהו ליכטנשטיין. גלידריה זו הייתה המקום הראשון בישראל בו הגישו גלידה אמריקאית בטעמים שונים, ובמובנים רבים הייתה אחת החלוצות בהבאת גל האמריקניזציה לישראל. בשנות ה-60 וה-70 עמדו המונים בתור רק כדי לאכול גלידה ב"מונטנה", ובין לקוחותיה הקבועים היו גם אישים בכירים כמו משה דיין וגולדה מאיר. גם גיבורי הסרט "אסקימו לימון" בנצי, מומו ויהודל'ה, נהגו לבלות כאן, לשמוע מתקליטיו של אלביס פרסלי, לשחק במכונות המשחקים ו"להתחיל" עם בחורות. "מי שהיה רוצה להיות בעניינים, היה מגיע לפה", אומר יחזקאל בירזון, מבעלי הגלידריה. "זה היה המקום הכי פופולארי בארץ. בחור שרצה להרשים בחורה היה מביא אותה לכאן. הרבה בחורים היו קונים לחברות שלהם גלידה בכוס גבוהה שעלתה 30 או 60 גרוש, והיו אוכלים בשתי כפיות".

למרות מתיחת הפנים הכוללת שעבר נמל תל-אביב, גלידת "מונטנה" נשארה אותנטית בדיוק כפי שהייתה בסיקסטיז. עדיין יש בה את אותם כיסאות ושולחנות פשוטים, אותם מוכרים מבוגרים היושבים בתוך קופה מוגבהת, אותה גלידה אמריקאית בטעמי שוקו ווניל עם קצפת, דובדבנים מסוכרים וסוכריות צבעוניות,ואותן מכונות משחק שכדי להשתמש בהן צריך להכניס מטבע. חוויה לשבת בגלידריה, ולשוחח עם הבעלים החביבים כשאנו מלקקים גלידת שוקו-וניל עם אגוזי פקאן וקצפת.


את הסיור לאורך חוף הים של תל-אביב, בנו ערן גל-אור, טל גולדפוס ובן אליס

בגלידת "מונטנה" |12| מסתיים סיורנו. מי שהגיע עם שתי מכוניות, ישוב אל מכוניתו שבחניון נמל תל-אביב |11| או באחד מחניוני רידינג הסמוכים. מי שהשאיר את מכוניתו במגרש החנייה ברחוב יהושע תלמי |1|, יחזור אליה במונית, או בקו 1 היוצא ממסוף רידינג. האוטובוס עוצר ברחוב אלנבי פינת שדרות רוטשילד, מרחק 5 דקות הליכה ממגרש החנייה.

המסלול מופיע בספר
"תל-אביב - מסלולים, אתרים וסיפורים".

סיורים בתל אביב: לאורך הים - סיור לאורך חוף הים והטיילת של תל-אביב
לרכישת הספר לחץ/י כאן

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה.
משך הטיול
משך הטיול
4.5-3 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-5 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
מתאים לכל עונות השנה.
סוג המסלול
סוג המסלול
חד כיווני.
רחצה במים
רחצה במים
יש. לאורך חוף הים.
איפה חונים?

מכיוון שנקודת הסיום מרוחקת מנקודת ההתחלה של הסיור, כדאי להגיע עם 2 מכוניות, ולהחנות אחת מהן בחניון נמל תל-אביב |11| (החנייה בתשלום) או באחד מחניוני רידינג הסמוכים.עם המכונית השנייה מגיעים למרגלות מגדל שלום, ופונים מערבה לרחוב אחד העם. בהזדמנות הראשונה פונים שמאלה לרחוב יהושע תלמי, ומחנים את המכונית במגרש החנייה שברחוב |1| (החנייה בתשלום). ממגרש החנייה חוזרים ברגל ברחוב יהושע תלמי לכיוון מגדל שלום, ולאחר כ-150 מטר פונים שמאלה לרחוב שבזי. הולכים עד לפינת רחוב יהודה החסיד, שם נמצא מוזיאון המטקות |2| נקודת ההתחלה של הסיור.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית?

קו 72 ממסוף 2000 (רכבת מרכז) מגיע למגדל שלום שברחוב הרצל, הסמוך לנקודת ההתחלה של הסיור. קו 5 מהתחנה המרכזית החדשה מגיע לשדרות רוטשילד, הסמוכות גם הן לנקודת ההתחלה של הסיור.