facebook
:
IMG_2920
blank
סיורו של דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657

דוד מוליך אותנו בין מבנים וחצרות, גנים ותצפיות, ומגלה לנו את סוד קסמו של רחוב המלך דוד.

סיפור אישי – מגרש הכדורגל של ימק"א:

מפי דוד גל-אור

השם ימק"א מוכר לירושלמים רבים דווקא בזכות השטח שמאחורי המבנה המרשים, בו שכן אצטדיון כדורגל מיתולוגי, מגרשה הביתי של קבוצת בית"ר ירושלים.

קרא עוד
סיור לילי – אל האווירה הקסומה העוטפת את הרחוב:

עם רדת הערב, לובשים רחוב המלך דוד וסביבתו מראה שונה ומיוחד. חומת העיר העתיקה הנשקפת ממול מוארת באופן מרשים, שבילי ההליכה ופינות הישיבה הופכים שקטים ורומנטיים, ובבתי המלון שורה אווירה נינוחה ונעימה במיוחד.

קרא עוד

רחוב המלך דוד... מלכים ליום אחד- בתי מלון יוקרתיים, שכונות וגנים, לאורך רחוב המלך דוד

חזרה
סיורו של דוד גל-אור | טל' נייד: 054-2406657. דוד מוליך אותנו בין מבנים וחצרות, גנים ותצפיות, ומגלה לנו את סוד קסמו של רחוב המלך דוד.

רחוב המלך דוד מופיע כבר במפות ובתצלומי אוויר מהתקופה העות'מאנית, אך אז הוא היה רק דרך עפר. מיקומו על קו הרכס המרכזי, יחד עם קרבתו לירושלים העתיקה, הפכו אותו לציר תנועה חשוב ועיקרי משחר ההיסטוריה. תקופת המנדט הבריטי היטיבה עם הרחוב, ושינתה את פניו. לאורכו קמו בתי המלון המפוארים ביותר בירושלים, ומוסדות בעלי שם מצאו בו את משכנם. בתקופה זו הפך הרחוב לשדרה עירונית יפהפייה, שנקראה באותם ימים דרך יוליאן. מאז ועד היום עברו על הרחוב טלטלות רבות, אך הוא הצליח לשמור על אופיו המלכותי. בסיורנו נתקדם לאורך הרחוב ובשטחים שסביבו, ונעבור בין גנים מטופחים, שכונות יוקרה קטנות, ומבנים מונומנטאליים. בדרכנו נהנה מתצפיות ומפריחה צבעונית, ניכנס אל בתי מלון יוקרתיים ונתרשם מאדריכלות מרהיבה ומרתקת. מכיוון שעם רדת הערב לובש רחוב המלך דוד אווירה קסומה ומיוחדת, מומלץ לסייר לאורכו גם בשעות אלה. המסלול הוא חלק מסדרת ספרים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים", להזמנת הסדרה לחץ/י כאן.


מים

תצפיות

מדבר

ירוק

פריחה

מערות

עתיקות

אתגרי

עירוני
רחוב המלך דוד... מלכים ליום אחד- בתי מלון יוקרתיים, שכונות וגנים, לאורך רחוב המלך דוד
arrow נקודת מוצא: למרגלות גבעת התנ"ך, סמוך לדרך חברון.   arrow נקודת סיום: מלון וולדורף אסטוריה ברחוב אגרון.   arrow אופי הסיור: מתאים לקבוצות גדולות וקטנות, למשפחות ולזוגות.   arrow אורך הסיור: כ-3.5 קילומטר.   arrow משך הסיור: 6-4 שעות.   arrow שעות וימים מומלצים: מתאים בכל שעות היום והערב ובכל ימות השבוע.   arrow עומס: לא עמוס בדרך כלל.   arrow אופי ההליכה: הסיור עובר בשבילים צרים בתוך פארקים, ברחובות סואנים, וכן ברחובות צרים ושקטים. לאורך המסלול יש עליות וירידות מתונות, והוא מוצל וחשוף לשמש לסירוגין.   arrow ציוד מיוחד: פנס, למי שמסייר בשעות הערב.   arrow סיור לילי: יש, אל האווירה הקסומה שעוטפת את הרחוב.  
הוסף למסלולים המועדפים שלי
רחוב המלך דוד... מלכים ליום אחד- בתי מלון יוקרתיים, שכונות וגנים, לאורך רחוב המלך דוד

אתרים שמחייבים תיאום מראש > קבוצות שמעוניינות להיכנס למלון המלך דוד ולמלון וולדורף אסטוריה צריכות לתאם זאת מראש. פרטים במידע השימושי שמופיע בסוף המסלול.

איפה חונים > מגיעים למפגש הרחובות דרך חברון ודוד רמז, וממשיכים ממנה צפונה בדרך חברון, לכיוון הסינמטק והעיר העתיקה. יורדים בכביש המתעקל שמאלה, רואים את מלון הר ציון שנמצא מימין, ומולו פונים בהזדמנות הראשונה שמאלה אל חניון ציבורי |1|. בחניון זה מתחיל סיורנו. במידה והחניון מלא, אפשר לחנות בחניון מתחם התחנה הראשונה או בכניסה לגן הפעמון, ולהגיע ברגל לנקודת ההתחלה. מי שמגיע עם שתי מכוניות, יחנה את המכונית הראשונה בחניון ממילא או בחניון קרתא הסמוך אליו.

איך מגיעים בתחבורה ציבורית > מהתחנה המרכזית נוסעים בקווים: 74,75,78 ויורדים בתחנת תאטרון החאן שברחוב דוד רמז. ניתן גם לנסוע בקווים 30,38 שיוצאים מרחבי העיר ומגיעים לאותה תחנה. מהתחנה עולים בשביל צר אל גבעת התנ"ך |2|, שם מתחיל סיורנו. 

מה לכתוב ב-GPS > לנקודת החנייה וההתחלה: חניון מלון הר ציון, ירושלים. לנקודת הסיום: חניון ממילא, ירושלים.

תצפיות, מזרקות וחצרות קסומות
את סיורנו לאורך רחוב המלך דוד, אנו מתחילים למרגלות גבעת התנ"ך |1|. מהחניון נעלה בגרם מדרגות ובשביל צר, ונטפס על הגבעה החשופה. במהרה יתגלה לפנינו נוף מרשים ביופיו. מצפון בולט הר ציון, בראשו נישאת כנסיית הדורמיציון, ומשמאלו נמתחת חומת העיר העתיקה. בינינו לבין הר ציון מפריד ערוצו העמוק של גיא בן-הינום שנשפך אל נחל קדרון, ומכאן זורמים שניהם מזרחה לים המלח. במורד הערוץ נזהה את בתיו הצפופים של הכפר סילואן, מעבר להם מתרומם רכס הר הזיתים, ובאופק מצד ימין נבחין בגדר ההפרדה שממזרח לירושלים. נמשיך לעלות אל ראש הגבעה, ונהנה מהפריחה העונתית שמקיפה אותנו. בשלהי הקיץ מכסים את הגבעה המוני חצבים, ולקראת סוף הסתיו היא מתמלאת במרבדים ורודים של אלפי סתווניות היורה. הסתווניות לא מותירות פיסת אדמה ריקה, והשילוב ביניהן לבין הנוף הרחב, מרשים ומרגש. נסתובב בשבילים הצרים שחוצים את הגבעה, ונתרשם מהכנסייה הסקוטית שבנויה בשוליה, בה נבקר בעוד זמן קצר. כאשר נגיע לראש הגבעה |2|, נוכל לשבת על אחד ממשטחי הסלע, ולהשקיף מערבה. הנוף בכיוון זה אינו יפה במיוחד, אך במרכזו בולט מבנה ארוך עם גג רעפים משולש, ששימש בימים עברו בתור תחנת הרכבת הראשונה של ירושלים. תחנה זו נמצאת בראשיתו של נחל רפאים, ערוץ נחל מרכזי בו עוברת אחת ממסילות הרכבת המובילות אל העיר.

בניגוד לגיא בן-הינום, נחל רפאים זורם מערבה, נשפך לנחל שורק ועימו אל הים התיכון. מכך אפשר להבין, שאנו נמצאים על קו פרשת המים הארצי. כל טיפת גשם שיורדת בשוליה המזרחיים של גבעת התנ"ך זורמת לגיא בן-הינום ולים המלח, וכל טיפה שנופלת בצידה המערבי זורמת לנחל רפאים ולים התיכון. מיקומה האסטרטגי של הגבעה בא לידי ביטוי כבר בחלוקת הארץ בין שבטי ישראל: "וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם, וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה" (יהושע ט"ו, ח). גיא בן-הינום שימש קו גבול ברור בין שבט יהודה לשבט בנימין, כאשר בני יהודה קיבלו את השטח שמעברו הדרומי והמערבי, ושבט בנימין את הנחלה שמצפון וממזרח לו. הגבול עבר ב"כתף היבוסי", היא עיר דוד עליה שכנה ירושלים באותם ימים, ומשם עלה מערבה אל ראש ההר שמפריד בין גיא בן-הינום לעמק רפאים. הגבעה עליה אנו נמצאים, היא המקום המתאים ביותר להר שמוזכר בתיאור הטופוגרפי המפורט בתנ"ך, וסביר להניח שכאן עבר קו הגבול בין השבטים. ייתכן שהקשר מקראי זה הביא את דוד בן-גוריון ליזום את הקמת 'בית התנ"ך העולמי' על הגבעה, בשנת 1970. באותה תקופה שימש בן-גוריון כנשיא החברה לחקר המקרא בירושלים, והמרכז שתכנן להקים על הגבעה יועד להיות מרכז עולמי ללימוד התנ"ך. בסופו של דבר התכנית נגנזה, וכל שנותר ממנה הוא שמה של הגבעה – גבעת התנ"ך.

להדרכת וידאו לחץ/י כאן


סתווניות פורחות בגבעת התנ"ך |2|.

במהלך הסיור נמשיך ללכת על קו הרכס המרכזי, ונבין מה הייתה חשיבותו לאורך השנים. כעת נתקדם בשביל הצר, ונרד מעט בתלילות לצידה השני של הגבעה, אל רחוב דוד רמז |3|. מולנו נראה את הכניסה למתחם התחנה הראשונה, עליו תוכלו לקרוא בסיור "הנה באה הרכבת". ליד תחנת האוטובוס נפנה ימינה, ומיד נראה מימיננו את הכניסה המקושתת לתאטרון החאן. מתחם התאטרון פתוח למבקרים דרך כלל בשעות הערב, אז ניתן להיכנס אליו ולשבת בבית הקפה (פרטים בסיור הלילי). מי שמסייר בשעות היום, יכול לבקש בנימוס מהקופאים שיושבים בפנים, להיכנס אל החצר החבויה.

במקור שימש המקום כח'אן דרכים, בו התאכסנו עוברי אורח שהיו בדרכם לירושלים או ממנה. כזכור, אנו נמצאים על קו הרכס המרכזי, לאורכו עברה הדרך הראשית שיצאה מירושלים לכיוון דרום. על דרך זו נעו עולי רגל יהודים שביקשו לבקר במערת המכפלה ובקבר רחל, נוצרים שהיו בדרכם לכנסיית המולד בבית לחם, וסוחרים מוסלמים. מכיוון ששערי ירושלים העתיקה נסגרו עם רדת הערב, היה צורך במקום לינה קרוב ונוח, בו יוכלו ללון אלו שלא הספיקו לחזור אליה בזמן. האורחים התאכסנו בקומה העליונה, ואילו החצר וקומת הקרקע נועדו לבהמות ולפריקת סחורות. ברבות השנים סגר הח'אן את שעריו, והמבנה שימש לפרקים כמטוויית משי, כנגריה וייתכן שגם כבית מרזח. בשנות ה-70 של המאה העשרים שופץ המקום, והפך לביתו של תאטרון החאן, תאטרון ירושלמי אינטימי ואיכותי, המעלה הפקות עצמאיות. אולמות התאטרון חצובים בסלע, ושוכנים בבטן האדמה, מתחת לגבעת התנ"ך. מומלץ להזמין כרטיסים לאחת ההצגות, וליהנות מחוויה תרבותית נפלאה.


כניסה יפהפייה לחצר החבויה של תאטרון החאן.

מתאטרון החאן נתקדם ברחוב דוד רמז, ובתוך רגע נגיע לצומת מרומזר |4|. נפנה ימינה אל הכביש הימני שעולה במתינות, ובמהרה נגיע לחצר רחבה, מעליה מתנשא מבנה בטון ישן ומרשים, שבראשו מתנוסס דגל סקוטלנד. זהו אותו מבנה שראינו מגבעת התנ"ך, הפעם מצידו השני. לפני שניכנס פנימה, נעלה במדרגות שבקצה החצר, ונהנה מהנוף הנשקף מכאן. ערוצו של גיא בן-הינום עובר מתחתינו, ומעברו השני נישאים הר ציון וחומת העיר העתיקה. גגותיה האדומים של שכונת ימין משה בולטים מצפון, וביניהם ניצבת טחנת הרוח שהקים משה מונטיפיורי. משמאל לטחנה נבחין במבנה המלבני של מלון המלך דוד ובמגדל הניצב של ימק"א, בהם נבקר בהמשך הסיור. לצד המדרגות נראה כתובת חקוקה באבן, המלמדת כי את אבן הפינה למבנה הניח הגנרל הבריטי אלנבי, כובש ירושלים, כבר בשנת 1927.

במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי התורכים, ושמו קץ ל-400 שנות שלטון עות'מאני במזרח התיכון. בין החיילים הרבים שנהרגו בקרבות, היו גם לוחמים סקוטים שלחמו בשורות הצבא הבריטי. כעשר שנים אחרי תום המלחמה, הוקם לזכרם של אותם חללים מתחם "סנט אנדרוז", בו אנו נמצאים. את המתחם ייסד הפלג הסקוטי של הכנסייה האנגליקנית, ולכן הוא נקרא בשמו של הקדוש אנדרו, אחד משליחיו של ישו, ופטרונה של סקוטלנד. אנשי הכנסייה בחרו בשטח שצופה על העיר העתיקה של ירושלים, והפקידו את מלאכת הבנייה בידיו של האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי. הולידיי שילב את סגנון הבנייה המודרני עם אלמנטים עתיקים כמו הכיפה הלבנה שנישאת בראש המבנה. כמו כן השתמש הולידיי באבן קירטון רכה, שמתכסה תוך זמן קצר בחזזית שחורה, כדי לשוות למבנה מראה עתיק ומכובד.

אחרי התצפית ניכנס אל בית ההארחה |5|, נחצה את הלובי שמשמאל, ונעלה על פי השילוט אל הכנסייה. את פנינו יקבל אולם רחב, שמעוצב בסגנון פשוט ונקי מעיטורים. הכנסייה מוארת באור כחלחל, שנכנס דרך חלונות ויטארז' צבעוניים, ומשווה לה נופך שמימי. על הקיר שמימין לכניסה חקוקה כתובת זיכרון לחיילים הסקוטים, לזכרם נבנה המתחם. ניגש אל המזבח שבחזית האולם, נביט על הרצפה, ונקרא את כתובת הנחושת המסקרנת שקבועה בה. הכתובת מזכירה את רוברט דה-ברוס, מלך סקוטלנד במאות ה-14-13, שנפטר בשנת 1329. בצוואתו ביקש המלך להעביר את ליבו לקבורה בירושלים, אולם השליח שנשא את הלב נהרג בקרב בדרכו לארץ הקודש. למרבה המזל, ליבו של ברוס נלקח משדה הקרב, ונקבר לבסוף בסקוטלנד. כאשר נבנתה הכנסייה הסקוטית הראשונה בירושלים, הוחלט להציב בחזיתה את הכתובת, וכך להנציח את בקשתו של המלך הנערץ. בתום הביקור בכנסייה נרד חזרה אל בית ההארחה, ונוכל לשבת למנוחה בלובי המטופח, או בחצר האחורית של המתחם. כדי להגיע אל החצר נצא מהמבנה, ונקיף אותו משמאל. בחצר השקטה פזורים כיסאות ושולחנות בין עצי לימון וזית, ובמרכזה יש מזרקה קטנה. מומלץ במיוחד לעלות במדרגות שמצידה השני של החצר אל גן השלום, גן קטן ומטופח שנמצא בעורף הכנסייה, צמוד לגבעת התנ"ך. אחרי המנוחה נחזור אל חזית הכנסייה, ונרד חזרה אל הצומת המרומזר |4|. נפנה ימינה בשביל סלול שנכנס לגן בלומפילד, ומיד נגיע אל מזרקת האריות המפורסמת. במרכז המזרקה ניצב פסל של עץ החיים, וסביבה יושבים פסלים של אריות ולביאות. האריות הכורעים מזמינים את הילדים שבינינו לשבת עליהם, והמים הזורמים מפיותיהם קוראים לנו לשטוף את הפנים ולהתרענן. בזמן שנשתעשע, נשים לב לכמה פרטים מעניינים בעיצוב המזרקה, שמעבירים מסר חשוב.


מזרקת האריות המפורסמת בכניסה לגן בלומפילד.

עץ החיים שבמרכז המזרקה נלקח מתיאור גן העדן שמשותף ליהדות, לנצרות ולאסלאם. גזעו של העץ מחולק לשלושה חלקים שפונים לכיוונים שונים, והם מייצגים את שלוש הדתות המרכזיות. מעקה המזרקה נפרץ בארבעה מקומות, והם מסמלים את ארבעת הנהרות שיצאו מהגן הקדום. פסלי השושנים שפורחות סביב העץ, יחד עם המים הזורמים והיונים שמסביב, מוסיפים לדימוי החיים האידיאליים ששררו בגן העדן. בעולם זה חיו בשלווה אריות, יונים ואפילו שני עכברים קטנים, אותם תוכלו לחפש סביב המזרקה. העמדת העכברים לצד האריות מרמזת למשל המפורסם, המספר על האריה שחס על חיי העכבר, ולבסוף נעזר בו כדי להיחלץ ממלכודת. כך ביקש האמן להעביר מסר סמלי של אחדות בין העמים שחיים זה לצד זה בירושלים. אם תביטו אל ראש העץ, תמצאו עליו יונה שנושאת בפיה עלה של זית, סמל לקץ המבול ולשלום. את המזרקה תרמה ממשלת גרמניה המערבית לירושלים, והיא הוצבה כאן בכדי ליצור מקום מפגש לאוכלוסייתה המעורבת של העיר, ולנסות לממש את השאיפה לאחדות ולשלום בחיי היום-יום.

אווירה מלכותית משני צידי הרחוב
אחרי הבילוי במזרקת האריות, נקיף אותה ונמשיך בשביל השמאלי ביותר. נעלה במתינות בין עצי אורן וזית, ונהנה מההליכה בגן המטופח. אחרי דקה נעבור ליד אנדרטה לחללי חטיבת עציוני שנפלו במלחמת העצמאות, ונוכל להאזין להסבר על קרבות החטיבה בעמדת השמע. לאחר מכן נמשיך במעלה השביל, נעבור בין עצים מגוונים, ונשים לב לסלעים החשופים שמימין. סלעים אלה מצביעים על כך שאנו נמצאים עדיין על קו הרכס המרכזי, שלא כוסה בעפר ובאדמה לאורך השנים. כעבור 4-3 דקות נחצה כביש צר |6| שמוביל למשכנות שאננים, ונמשיך לעלות בשביל המרכזי של הגן. בתוך דקה נגיע למזרקה נוספת, וסביבה ספסלים ואמפי קטן. מי שמטייל עם ילדים, יוכל לעשות הפסקה בארגז החול שמשמאל, וליהנות ממגלשה קטנה שמעוצבת בצורת אוזן. אנו נקיף את המזרקה, נפנה חצי-ימינה, ונלך בין המדשאות. במהרה יתגלה מימיננו נוף יפהפה. בין עצי הזית פרושים גגותיה האדומים של שכונת ימין משה, ומאחור נשקפים הר ציון וחומת העיר העתיקה. נחלוף על פני פתח של מערה, ומעט אחריה נביט שמאלה, ונחפש שטח מרובע שחצוב בסלע. במאה ה-19 נמצאה כאן מערת קבורה מפוארת מתקופת בית שני, שיוחסה למשפחתו של המלך הורדוס. כיום ברור שהורדוס ומשפחתו נקברו בהרודיון, ואילו כאן נקברה ככל הנראה משפחה עשירה אחרת. אפשר לגשת אל פתח המערה הסגור בדלת ברזל, ולהתרשם מאבן הגולל העגולה שסגרה בעבר על הפתח. ממערת הקבורה נתקדם עוד כמה מטרים, ובצומת השבילים הקרוב נפנה שמאלה |7|. נלך בשביל אבנים צר, ובמהרה נצא משטח הגן אל רחוב אלימלך אדמוני. נעלה ברחוב הקצר, ובתוך דקה נחבור לרחוב הראשי, רחוב המלך דוד |8|. נפנה ימינה, וכעבור דקה שוב ימינה, ונגיע אל מלון המלך דוד. זהו אחד המלונות המפוארים בישראל, ומתארחים בו אורחים רשמיים של המדינה, לצד תיירים בעלי ממון. משום כך כאשר נשהה בתוך המלון, נקפיד לכבד את כללי ההתנהגות המקובלים בו. עם כניסתנו לאולם הלובי, נעמוד משתאים מול ההוד וההדר שאופפים את המקום. המלון מעוצב בסגנון מפואר, עמודים מעוטרים נושאים על גבם את תקרת האולם המאוירת, שטיחים מכסים את הרצפה, והמראה מזכיר ארמון אצולה. גם עובדי המלון לבושים בהידור, ונוהגים בנימוס כלפי כל מי שנקרה בדרכם. אפשר להסתובב בלובי, ולהתבשם מהאווירה המלכותית ששוררת כאן. כדאי לבקר בחדר הקריאה שמימין, ולהתרשם משולחן העץ הכבד שבמרכזו. בשנת 1994 הושאל שולחן זה על ידי מדינת ישראל, ועליו חתמו יצחק רבין והמלך הירדני חוסיין על הסכם השלום בין המדינות. אך גולת הכותרת של הביקור במלון, היא המסדרון הרוחבי שחוצה את הלובי. על רצפת המסדרון מודפסים שמות, חתימות ושנות הביקור של אורחים נכבדים מכל רחבי העולם, שהתארחו במלון המלך דוד במהלך השנים. אפשר למצוא כאן את חתימותיהם המרגשות של חיים וייצמן, וינסטון צ'רצ'יל, אליזבט טיילור, לורד אדמונד אלנבי, הדלאי למה, מנחם בגין, אנואר סאדאת, ארתור רובינשטיין, יהודה עמיחי, ג'ורג' בוש וסטיבן הוקינג, שחתם כאן בכף רגלו בשל נכותו. אחרי שנעבור על פני כל החתימות, נגיע לקראת הקצה הימני של המסדרון, שם נמצאת החתימה המוקדמת ביותר. זוהי חתימתו של קיסר אתיופיה היילה סלאסי, שהתארח כאן כבר בשנת 1931. בקצה המסדרון נפנה ימינה, ונרד במדרגות אל הקומה התחתונה של המלון, על פי השילוט לאולם יפו. על אחד הקירות מוצגות תמונות ישנות, שיעזרו לנו לספר את סיפורו של מלון המלך דוד.


אולם מלכותי במלון המלך דוד.

שנות ה-20 של המאה העשרים הביאו איתן רוחות של קידמה לארץ ישראל. השלטון הבריטי השקיע בפיתוח הארץ, מבקרים וצליינים זרמו אליה בהמוניהם, ועשרות אלפי עולים יהודים הגיעו ממזרח אירופה. גם ירושלים נהנתה מפיתוח מואץ, ובאותן שנים קמו בה שכונות חדשות, ונבנו מבני ציבור רבים. תנופת הבנייה לא פסחה על ענף בתי המלון, ואלה התחילו לצמוח ברחבי העיר. בשנת 1929 החליטה משפחת מוצרי האמידה, להקים בירושלים מלון פאר ברמה שטרם נראתה בישראל. הם רכשו שטח ענק של כ-18 דונם, ובנו עליו את המלון בו אנו נמצאים. באחת התמונות שמוצגות על הקיר, אפשר לראות את המלון ניצב בלב השטח הפתוח, אל מול העיר העתיקה והצפופה. הנוף שנשקף מהמלון, אל קבר דוד שבהר ציון ומגדל דוד שמעל שער יפו, הם שהעניקו למלון את שמו המלכותי – מלון המלך דוד. עם פתיחתו בשנת 1930, החל המלון לארח מנהיגים ואישים מרחבי העולם, שנהנו מהעיצוב המלכותי, מהאוכל המצוין ומהנוף הנפלא. אך ככל שחלפו השנים, התדרדר המצב הביטחוני בארץ ישראל, ומאורעות הדמים העיבו על הצלחת המלון. כדי להתגבר על הקושי הכלכלי, השכירו מנהלי המלון בשנת 1938 את חלקו הדרומי של הבניין לשלטונות המנדט הבריטי. שמונה שנים מאוחר יותר, בצהרי ה-22 ביולי 1946, צלצל הטלפון במשרדי המפקדה הבריטית במלון המלך דוד. מטלפנת אלמונית, חברת ארגון האצ"ל, הזהירה כי מטען גדול של חומר נפץ עומד להחריב את המקום, ודרשה לפנות אותו מיושביו. זמן קצר קודם לכן נכנסו למלון כמה אנשי אצ"ל, שפעלו תחת פיקוד תנועת המרי העברי, וביקשו לנקום בבריטים על אירועי "השבת השחורה". הם חדרו אל המקום במסווה של עובדי מטבח, והטמינו במסעדה שפעלה בקומת המרתף, שבעה כדי חלב גדולים, עמוסים בכ-350 ק"ג חומר נפץ. לפי חלק מהעדויות התעלמו הפקידים הבריטים מהאזהרה, ועל פי עדויות אחרות היא כלל לא הועברה אליהם. כך או אחרת, כעבור דקות אחדות התרחש פיצוץ אדיר, שהחריב את כל האגף הדרומי של המלון. בתמונה מספר 29 שעל קיר התמונות, אפשר לראות שארבע קומותיו של האגף קרסו זו על גבי זו. הדבר גרם לפציעתם של עשרות, ולמותם של 91 אנשים: 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו-5 מאורחי המלון. מחיר הדמים הכבד הביא לגינוי הפעולה מצד הנהגת היישוב, לפירוק תנועת המרי העברי, ולהגדלת המתח בין המחתרות השונות. גם הצבא הבריטי הגיב על הפיצוץ בחומרה, והכריז על חלקים מירושלים כאזורי ביטחון סגורים. אזורים אלה הוקפו בגדרות תיל, וחצצו בין מזרח העיר למערבה. גם מלון המלך דוד נכלל בשטח ביטחון שכזה, והופקע מידי בעליו עד סיום המנדט הבריטי בשנת 1948. רק בתום מלחמת העצמאות הושב המלון לבעליו, והוא החל לשקם אותו מהאסון. אט-אט שבו להתארח בו מנהיגים, ראשי מדינות זרות ואישי ציבור, כפי שאפשר לראות בתמונות שעל הקיר. תמונה מספר 27 מציגה את אחד הביקורים המרגשים ביותר בהיסטוריה של המלון. היה זה בחודש נובמבר 1977, אז התארח כאן נשיא מצרים אנואר סאדאת. כל אורחי המלון נדרשו לפנות אותו, ועל הגג הונף דגל מצרים לצד דגל ישראל. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, בה הונף בירושלים דגל של מדינה ערבית.

להדרכת וידאו לחץ/י כאן

אחרי שנתרשם מהתמונות המיוחדות, נעלה חזרה אל הלובי, ונפנה ימינה אל המרפסת האחורית. מבית הקפה שבמרפסת נשקיף על בריכת השחייה והגן הירוק שסביבה, ועל חומת העיר העתיקה שמאחור. מי שמעוניין יכול לשבת כאן ולשתות דבר מה, אך קחו בחשבון שהמחירים במלון גבוהים במיוחד. לאחר מכן נסיים את הביקור במלון, ונצא חזרה אל הרחוב. מולנו נמצא מתחם ימק"א המרשים, ואנו נחצה את הכביש במעבר החצייה הקרוב, וניכנס אליו. את פנינו תקבל חצר מטופחת, מלאה עצי ברוש ושיחים, ובחזיתה גרם מדרגות רחב. נתקרב אל המדרגות, ונראה לוח קרמיקה מעוצב, ועליו ציטוט מדבריו של לורד אלנבי בטקס חנוכת המתחם, שהתקיים בשנת 1933: "מקום זה – השלום שורר בו. יריבות מדינית ודתית תישכח. אחדות בין עמים תטופח ותפותח". זהו הרעיון המרכזי שעומד ביסודה של אגודת ימק"א הישראלית.


הלובי היפהפה של מתחם ימק"א |9|.

ראשי התיבות YMCA מוכרים לנו מהשיר הנודע של להקת "אנשי הכפר", אך לא רבים יודעים את משמעותם. האגודה הנוצרית לגברים צעירים (YOUNG MEN CHRISTIAN ASSOCIATION) נוסדה באנגליה באמצע המאה ה-19. אגודת YMCA שאפה לאחד בין נוצרים ברחבי העולם באמצעות פעילויות שנוגעות במכלול האישיות של האדם – גוף, רוח ונפש. כאשר הגיעו נציגי האגודה לירושלים, הם החליטו להרחיב את פעילותה, במטרה לגשר בין בני הדתות השונות שחיים בעיר. "לשם כך דרוש מבנה מרכזי, שישמש לנו כבית", חשב לעצמו ד"ר ארצ'יבלד סי הארט, מזכ"ל האגודה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הארט ניצל את תנופת הפיתוח של ירושלים, גייס כספים ברחבי העולם, וייסד את המתחם בו אנו נמצאים. הוא שכר את שירותיו של ארתור לומיס הרמון, אדריכל בעל שם עולמי, שתכנן באותן שנים גם את בניית האמפייר סטייט בילדינג בניו-יורק. "עלינו להקים מרכז תרבותי שישקף במראהו את מטרות הארגון, ויציג לראווה את השיתוף הבין-דתי אליו אנו שואפים", הנחה הארט את האדריכל המוכשר. הרמון לקח את המשימה ברצינות רבה, ותכנן מתחם שכל כולו דרשה אדריכלית מרתקת. לכל פרט בבניין יש משמעות, ובסיורנו ננסה להתחקות אחר חלק מהסמלים שפזורים ברחבי המקום. כפי שאפשר לראות, המתחם שלפנינו מחולק לשלושה מבנים, המסמלים את שלושת הדתות, וגם את שלוש היסודות מהם מורכבת אישיות האדם. המבנה השמאלי מוקדש לתרבות הגוף, וכולל חדר כושר ובריכת שחייה. במבנה הימני הושם דגש על פיתוח נפש האדם, ובו נמצא אולם שמארח אירועי תרבות שונים. המבנה המרכזי מסמל את הרוח, ויש בו קפלת תפילה בקומת המרתף, ומגדל תצפית שמתנוסס מעליו. על חזית המגדל מגולף תבליט יפהפה של מלאך בעל שש כנפיים, כפי שמתואר בחזון ישעיהו: "שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף" (ישעיהו ו', ב). אם נביט מעט יותר למטה, על חזית המבנה המרכזי, נבחין בכתובות בשלוש שפות. בצד ימין למעלה כתוב בעברית "ה' אלוהינו ה' אחד", במרכז נכתב בארמית "אני הדרך", ובצד שמאל מצוטטת בערבית המקבילה המוסלמית: "אין אלוה מבלעדי אללה". החיבור לשלושת הדתות ממשיך גם במסדרונות שמחברים בין המבנים, הנשענים על 40 עמודים. עמודים אלה מסמלים את 40 שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, את 40 הימים בהם ניסה השטן לפתות את ישו, ואת 40 שנותיו של הנביא מוחמד, בעת שקיבל את הבשורה מהמלאך ג'יבריל. מספר משמעותי נוסף בשלושת הדתות הוא המספר 12, והוא בא לידי ביטוי בשנים-עשר עצי הברוש שנטועים בחצר, ובשנים-עשר החלונות המקיפים את כיפות המבנים הצדדיים. הברושים והחלונות מסמלים את 12 שבטי ישראל, את 12 שליחיו של ישו, ואת 12 ממשיכי דרכו של מוחמד.

אחרי שנתרשם מהמבנים, נעלה במדרגות ונתקרב אל שער הכניסה |9|. השער המרשים בנוי מקשתות מגולפות באבן, ועליהן דוגמאות של גפן וחיטה, המסמלים את הקידוש היהודי וגם את המיסה הנוצרית. בתוך הקשתות משולבים דמויות של נשר, שור, אריה ואדם מכונפים, סמליהם של ארבעת כותבי ספרי הבשורה במסורת הנוצרית, הלקוחים במקור מדברי הנביא יחזקאל. גם העמודים שניצבים משני צידי השער משלבים בין הדתות, שכן מצד אחד הם מזכירים את יכין ובועז, העמודים שניצבו בכניסה לבית המקדש, ומצד שני ניצבים עליהם פסלים שלקוחים מהמסורת הנוצרית. הערבוב בין הסמלים והמסורות ממשיך לבוא לידי ביטוי באדריכלות המקום, ומי שמעוניין יכול להמשיך ולחפש עיטורים נסתרים וכתובות מעניינות. ניכנס כעת אל הבניין המרכזי, ונתרשם מהלובי המטופח שמקורה בתקרה דמשקאית ומרוהט בריהוט עץ אותנטי. נלך לכיוון דלפק הקבלה, ומעט לפניו נפנה שמאלה, אל הדלפק שמיועד למבקרים. בדלפק נבקש לבקר בקפלת התפילה שבקומת המרתף, ומי שמעוניין, יכול לבקש גם לעלות לתצפית הנפלאה ממגדל הפעמונים (העלייה למגדל בתשלום, פירוט אפשר למצוא בסיור "תשעה קבין של יופי"). הירידה אל הקפלה נמצאת מימין לדלת הכניסה, והיא נעשית בגרם מדרגות לולייניות קצר. ניכנס אל חדר קטן ופשוט, נטול סממנים דתיים, שמתאים לכל אדם שמבקש להתפלל בו. המזבח שבחזית הקפלה מורכב מ-12 אבני גוויל שהובאו מבית אל, כדי לחבר את המתפללים לסיפור חלום יעקב, ולהזכיר את הקשר הפשוט והאינטימי עם האל. גם התבליטים שעל הקירות נועדו להעביר מסר למתפללים, ולהראות שהאל מקבל את מנחתם של אלו שחיים בשלום איש עם רעהו. אחרי שנתרשם מהקפלה נעלה חזרה אל הלובי, נודה למארחינו ונצא מהמבנה. לפני שנסיים את הביקור, מומלץ ללכת לאורך המסדרון החיצוני, להרים את המבט אל כותרות העמודים, ולראות שהן מעוצבות בצורות של בעלי חיים וצמחים מארץ ישראל. נגלה דמויות של טווסים, שוורים, זאבים, צבים, שיבולים, דגים ועוד, ונתרשם מהעבודה המדויקת והמרשימה. כדאי להסתובב קודם כל בחלק הימני (הדרומי) של המסדרון, ולאחר מכן להמשיך לחלק השמאלי, שמוביל לכיוון צפון. בקצה המסדרון נרד במדרגות ונפנה שמאלה. נחצה מגרש חנייה קטן אל צידו השמאלי, וניכנס אל הגן הנסתר של שכונת כתר דוד |10|. את פנינו יקבל גן ציבורי גדול, שנמצא בין מתחם ימק"א מצד אחד, למגדלי דירות יוקרתיים מהצד השני. נלך בשבילי הגן, נעבור בין מדשאות מטופחות, ונהנה ממבט יפה על חלקו האחורי של מתחם ימק"א. בזמן שננוח על אחד הספסלים, נספר על המוסד המיוחד ששכן בשטח בו אנו נמצאים, ועל חוויות הילדות שצרובות בזכרונם של ירושלמים רבים ממקום זה.

סיפור אישי – מגרש הכדורגל של ימק"א:
מפי דוד גל-אור

השם ימק"א מוכר לירושלמים רבים דווקא בזכות השטח שמאחורי המבנה, בו שכן אצטדיון כדורגל מיתולוגי, מגרשה הביתי של קבוצת בית"ר ירושלים. במקום הגן המטופח היה כר דשא רחב, וסביבו שני יציעים מאבן. היציע המרכזי היה מדרום (מצד ימין כאשר מביטים על המבנה המרכזי), ויציע המכובדים נמשך לאורך המגרש, והיו בו 5-4 שורות בלבד. בהמשך התווסף להם גם יציע עץ רעוע, שהיה ממוקם בצידו הצפוני של המגרש, ובו ישבו אוהדיה השרופים של הקבוצה. בילדותי ובשנות נעוריי ביקרתי כאן באופן קבוע, אחת לשבוע-שבועיים. הייתי צופה נלהב במשחקי הקבוצה שנערכו בימי שבת, ולעיתים הגעתי לצפות גם באימונים שהתקיימו בימי חול. מכיוון שלרוב לא היה ברשותי מספיק כסף כדי לרכוש כרטיס, מצאתי דרכים יצירתיות להיכנס אל האצטדיון. כילד הייתי "מתחפש" לבנו של אחד המבוגרים שעמד בתור, ונכנס יחד איתו. מאוחר יותר נעזרתי בסדרן שהכרתי, שהיה "מגניב" אותי אל המגרש, ולעיתים הייתי מטפס על הגדר, וכך מוצא את דרכי פנימה. את מקומי מצאתי במרכז יציע העץ, בין האוהדים ה"שרופים". כאשר לא היה מקום ביציע, הייתי מטפס על אחד מעצי הברוש שניצבו בין כר הדשא לבניין ימק"א, וצופה במשחק מצמרת העץ. האווירה באצטדיון הקטן הייתה צבעונית ומרגשת. היינו צועקים, מתלהבים, מתחבקים וגם מקללים. חווינו רגעי אושר לצד רגעי עצב ואכזבה, אך תמיד המשכנו לעודד ולשיר. במשך השנים התחלפו דורות של שחקנים, ובמקום אודי רובוביץ ('אודי חמודי') וארצי בן-יעקב, רצו על הדשא שחקנים מפורסמים כמו דני נוימן, אורי מלמיליאן ואלי אוחנה. בשנת 1991 נסגר אצטדיון ימק"א, וקבוצת בית"ר ירושלים עברה לשחק באצטדיון טדי החדיש. בתחילה המשכתי ללכת למשחקים גם ב"טדי", אך האלימות וחוסר הסובלנות של חלק מהקהל, גרמו לי להפסיק להגיע. למרות זאת, תמיד תישאר בליבי פינה חמה ונוסטלגית למגרש הכדורגל של ימק"א.

להדרכת וידאו לחץ/י כאן


מגדל הפעמונים מתנוסס מעל סרוק מתחם ימק"א |9|.

בין מומיה מצרית למלון פאר
אחרי המנוחה בגן נשוב על עקבותינו, נחצה את מגרש החנייה הקטן, ונמשיך לרדת. במהרה נתחבר שוב לרחוב המלך דוד |11|, נחצה אותו, ונמשיך ישר ברחוב פול אמיל בוטה. נחלוף על פני תחנת הדלק, ובתוך דקה נראה שער בחומת האבן שמשמאל. נצלצל בפעמון, וניכנס אל גן יפה |12|, בחזיתו ניצב מבנה מרשים. כמו מלון המלך דוד ומתחם ימק"א, גם מתחם זה נוסד בתקופת המנדט הבריטי. מייסדיו היו אנשי המכון האפיפיורי לחקר המקרא של הותיקן, שביקשו בשנת 1927 להקים סניף בארץ ישראל, במטרה לחקור את המרחב בו חי ופעל ישו. על המלאכה הופקד האב אלכסיס מאלון, כומר וארכיאולוג נמרץ. האב מאלון יזם חפירות ארכיאולוגיות ברחבי המזרח התיכון, ואת הממצאים אסף אל המכון שהקים כאן. כדי להתרשם מהם, ניכנס אל המבנה, ונבקש לבקר במוזיאון הקטן שבחדר השמאלי.

בחדר פזורים נרות שמן עדינים, קנקנים גדולים, וצלמיות קטנטנות של אלים. רוב הפריטים הללו נמצאו באתר חשוב בשם תלוליות ע'סול, שזוהה על ידי מאלון כשרידי הערים הקדומות סדום ועמורה. המחקר המודרני אמנם שולל את דעתו של מאלון, אך הממצאים שגילה במקום, הביאו לפריצת דרך במחקר התרבות הכלקוליתית הקדומה, ובהבנה כיצד חיו בני אדם לפני יותר מ-6,000 שנים. אחד הממצאים המרשימים ביותר שאותרו בחפירות, הוא ציור קיר עתיק שתלוי על הקיר המרכזי בחדר, ובו איור של שמש וסביבה דמויות שונות. אך גולת הכותרת של המוזיאון נמצאת בחדר הפנימי שלו, ואינה קשורה דווקא לחפירות הללו. בתוך ארון זכוכית שוכבת מומיה מצרית בת כ-2,200 שנים, שמעוטרת בציורים עתיקים האופייניים לתרבות המצרית. המומיה ניתנה במתנה למכון בשנת 1935, ועד היום היא נותרה המומיה האמיתית היחידה שמוצגת בארץ ישראל. האיש המצרי שחנוט בתוכה מכונה בשם החיבה 'אלכס', אולי משום שהגיע מהעיר אלכסנדריה, ואולי כדי להנציח את זכרו של האב אלכסיס מאלון, מייסד המקום. לצד המומיה אפשר לראות גם את מכסה העץ של ארון הקבורה, עליו כתובים בכתב חרטומים פסוקים מ'ספר המתים' המצרי.

בתום הביקור במוזיאון, נצא חזרה אל הרחוב ונפנה שמאלה. נחלוף על פני הקונסוליה הצרפתית שמשמאל, ומעט אחריה נפנה שוב שמאלה לרחוב אליהו שמאע |13|. נתקדם עוד דקה, ונפנה בהזדמנות הראשונה ימינה אל רחוב מיטיב נגן |14|. זהו מדרחוב יפה, שמוביל אותנו לתוך שכונה נוספת שנושאת את שמו של דוד המלך, הלא היא שכונת כפר דוד. בתי השכונה בנויים באופן מדורג, ואנו נרד ביניהם, ונוכל לשים לב ששמות הרחובות קשורים כולם בחייו של דוד המלך: מיטיב נגן, רועה צאן, נאות דשא ועוד. לקראת סוף הירידה נפנה שמאלה לרחוב ישמח מלך, המדרחוב הראשי של השכונה, שמלא בצמחייה ירוקה ובפרחים צבעוניים. נלך ברחוב המטופח, נתרשם מסגנון הבנייה שמשלב בין אלמנטים עתיקים וחדשים, ונתלהב במיוחד מהדירות שבנויות בגשרים מעל הרחוב. כל הבתים והרחובות בשכונה נבנו על חורבות חלקה הדרומי של שכונת ממילא המפורסמת, את סיפורה תוכלו ללמוד בסיור "נחל מפתיע בלב העיר". למרבה הצער, מרבית הדירות בשכונה נרכשו על ידי תושבי חוץ שמתגוררים בחו"ל, וברוב ימות השנה היא שוממה. נלך ברחוב עד קצהו, נהנה מאווירת הכפר השקטה והפסטורלית ששוררת במקום, ולבסוף נתחבר לרחוב יצחק קריב |15|. במהרה נגיע לצומת מרכזי, ולמפגש נוסף עם רחוב המלך דוד |16|. נחצה את הצומת, נמשיך ישר ברחוב אגרון, ובתוך זמן קצר נראה מולנו מבנה מרשים ביופיו, מעוטר בקשתות ובמעקות מסוגננים. זהו מלון וולדורף אסטוריה היוקרתי. כדי להיכנס למלון, נפנה שמאלה לרחוב בן שמעון, ומיד ימינה אל הכניסה הראשית |17|. את פנינו יקבל לובי מפואר ומרשים ביופיו, שמעוצב בסגנון מודרני. מולנו משתרע טרקלין רחב, שפתוח בעונת הקיץ ומקורה בימות החורף. נסתובב בין המסעדות והמזרקות, נהנה מהאווירה המלכותית, ונקפיד לשמור על השקט ועל כבוד האורחים. חלקו הימני של הטרקלין תחום בקיר קשתות ענק המשווה למקום אופי של שדרה פתוחה, ומזכיר את שכונת כפר דוד ואת שדרות ממילא הסמוכות. חלקו החיצוני של קיר זה משחזר את מראה החזית של מלון 'פאלאס', המלון המקורי ששכן כאן בשנות ה-20 של המאה שעברה.


'אלכס', המומיה המצרית היחידה בישראל, מוצגת במכון האפיפיורי |12|.

רוחות הקידמה שנשבו בירושלים בראשית תקופת המנדט, לא פסחו גם על האוכלוסייה המוסלמית שחיה בעיר. למעשה, המועצה המוסלמית העליונה הייתה הראשונה שיזמה הקמת בית מלון מפואר מחוץ לחומות העיר העתיקה. חאג' אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים ויו"ר המועצה, ביקש לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולתקוע טריז בין השכונות היהודיות שנבנו מחוץ לחומות. באופן מפתיע בחר חוסייני דווקא בחברת בנייה יהודית, והיא החלה בביצוע העבודות בשנת 1928. אולם כבר כשנחפרו היסודות לבניין, נתקלו הפועלים במכשול בלתי צפוי. עצמות מתים בצבצו מתוך האדמה, והבהירו כי בית הקברות המוסלמי הסמוך, נמשך לתוך השטח המיועד לבית המלון. ברוך קטינקא, הקבלן הראשי, חשש שהגילוי יעורר מהומות בקרב ערביי ירושלים, ומיהר לספר על כך למופתי. אך את חוסייני הדבר לא הטריד. ללא היסוס הוא פרסם פַתְווּה מיוחדת, לפיה בית קברות שאינו פעיל כמה עשרות שנים, מאבד מקדושתו. לכן אפשר היה להוציא את העצמות מבית הקברות, לקבור אותן מחדש במקום אחר, ולהמשיך בעבודות. בניית מלון פאלאס הושלמה בתוך 13 חודשים בלבד, והוא נפתח כמה חודשים לפני מלון המלך דוד. למבנה המרשים היו ארבע קומות, חלונותיו ומרפסותיו עוטרו בערבסקות מגולפות באבן, ועמודי שיש אדירים הוצבו בתוכו. בחדרי המלון היו שירותים צמודים ומודרניים, מעל המיטות הותקנו אפריונים, ולצידן ניצבו מכשירי טלפון מתקדמים לאותה תקופה. במשך כמה שנים התקיימה תחרות בין מלון 'פאלאס' למלון המלך דוד, על ליבם של האורחים המכובדים שהגיעו לירושלים. לצערו של חאג' אמין של חוסייני, מלון פאלאס הובס בתחרות זו, ועם השנים דעך מעמדו. חדרי המלון שימשו במשך השנים כמשרדים, ובין השאר נערכו בהם דיוני ועדת פיל בשנת 1937. ראשי היישוב נעזרו בקבלן ברוך קטינקא, הטמינו בחדר הישיבות מיקרופונים, וכך יכלו להאזין בסתר לדיוני הועדה. ברבות השנים שימש הבניין את משרד המסחר והתעשייה, ובהמשך נבנה על הריסותיו מלון וולדורף אסטוריה, בו אנו נמצאים. אחרי יותר מ-80 שנים נסגר המעגל, כאשר המלון היוקרתי שב להתחרות במלון המלך דוד על תואר המלון המכובד ביותר בירושלים.


הטרקלין המפואר במלון וולדורף אסטוריה.

אחרי הסיפור המעניין, כדאי לפנות מהטרקלין ימינה לכיוון עמוד השעון הבולט שבמרכז חדר המדרגות. כאן הייתה הכניסה המקורית של מלון פאלאס, וגם היא שוחזרה בדומה למקור. כדאי לעלות קומה אחת במדרגות המשוחזרות, וליהנות מזווית נוספת על הטרקלין המפואר. בתום הביקור במלון וולדורף אסטוריה נסיים את סיורנו. נצא מהמלון לרחוב אגרון, נפנה בו ימינה ונגיע לצומת המרכזי |16|. מי שהשאיר מכונית בחניון ממילא, ייכנס אל שדרת החנויות שמשמאל, וירד במעלית אל החניון. מי שלא השאיר כאן מכונית נוספת, יכול לחזור לנקודת ההתחלה ברגל, או בקווי האוטובוס שנוסעים לאורך רחוב המלך דוד.

סיור לילי – אל האווירה הקסומה שעוטפת את הרחוב:
עם רדת הערב, לובשים רחוב המלך דוד וסביבתו מראה שונה ומיוחד. חומת העיר העתיקה הנשקפת ממול מוארת באופן מרשים, שבילי ההליכה ופינות הישיבה הופכים שקטים ורומנטיים, ובבתי המלון שורה אווירה נינוחה. את הסיור הלילי מומלץ להתחיל בתצפית מגבעת התנ"ך |2|, ממנה נשקיף על כנסיית הדורמיציון, על חומת העיר העתיקה ועל ערוצו החשוך של גיא בן-הינום. אחרי התצפית נרד לרחוב דוד רמז |3|, נפנה ימינה וניכנס לחצר תאטרון החאן, שפתוחה רק בשעות הערב. נוכל לשבת בבית הקפה הנעים או על אחד הספסלים, וליהנות ממראה הקשתות העתיקות שמקיפות את החצר, ומיופיו של עץ התות שגדל בה. בתום הבילוי בחצר התאטרון נצא אל הרחוב, ונלך על פי ההנחיות אל בית ההארחה הסקוטי סנט אנדרוז |5|. גם מכאן נשקפת בלילה תצפית נפלאה, וגם כאן אפשר ליהנות מהאווירה השלווה ששוררת בלובי ובחצר האחורית. מבית ההארחה נמשיך אל גן בלומפילד, נעבור במזרקת האריות המרשימה גם בשעות הערב, ונהנה מההליכה בשבילי הגן, המוארים בצורה יפה. נתקדם על פי ההנחיות שבמסלול המלא, ונהנה במיוחד ממראה חומות העיר העתיקה והר ציון, הנשקפים בין עצי הזית. לקראת קצה הגן נפנה שמאלה |7| ונתחבר אל רחוב המלך דוד |8|. ראשית ניכנס ללובי המפואר של מלון המלך דוד, ונתרשם מיופיו המלכותי. בשעות הערב שוררת בלובי אווירה נינוחה, ואפשר להסתובב בו ולהתרשם מחתימות האורחים שעל הרצפה, ומן התמונות הישנות שמעטרות את הקירות. מי שמעוניין, יכול לשבת בבר של בית המלון, ובערבים חמימים אפשר ליהנות גם מישיבה בבית הקפה שבמרפסת האחורית. אחרי הבילוי במלון נחצה את הכביש אל מתחם ימק"א, המואר באופן שמדגיש את האדריכלות המיוחדת שלו. נתפעל מיופיו של המגדל המתרומם אל השמיים, ונהנה לעבור בלובי המטופח ובמסדרונות החיצוניים. מכאן נחזור לרחוב המלך דוד, נפנה בו שמאלה ונתקדם לאורכו. כעבור 5-4 דקות של הליכה נפנה שמאלה לרחוב בן שמעון, נרד כדקה, וניכנס למלון וולדורף אסטוריה |17|. גם במלון זה נהנה מההוד וההדר שעוטפים את המקום, ונחוש את הרוגע ששורר באולמותיו. נסתובב בטרקלין, ונוכל לסיים את הסיור בישיבה בבית הקפה של המלון. בתום הביקור נשוב אל המכונית שממתינה לנו למרגלות גבעת התנ"ך |1|, או בחניון ממילא הסמוך.

מידע שימושי:
תאטרון החאן
טלפון: 02-6303600.
שעות פתיחה: בימים א-ה, מהשעה 19:00 בערב. לעיתים פתוח גם במוצאי שבת.
כניסה: ללא תשלום.

הכנסייה הסקוטית ובית ההארחה סנט אנדרוז
טלפון: 02-6732401.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום.

מלון המלך דוד
טלפון: 02-6208888.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. בימי חול המועד בפסח ובסוכות המלון סגור למבקרים. על קבוצות לתאם את הכניסה מראש, והיא אפשרית לקבוצות בנות לא יותר מ-15 משתתפים. 
כניסה: ללא תשלום.

מתחם ימק"א
טלפון: 02-5692684.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום. העלייה למגדל הפעמונים בתשלום.

המכון האפיפיורי למקרא
טלפון: 02-6252843
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 14:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

מלון וולדורף אסטוריה
טלפון: 02-5423333.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. על קבוצות לתאם את הכניסה מראש, והיא אפשרית לקבוצות בנות לא יותר מ-10 משתתפים. 
כניסה: ללא תשלום.

 

המסלול מופיע בסדרת
לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים
ויה דולורוזה... נושאי הצלב ברובע המוסלמי - בעקבות דרכו האחרונה של ישו, ברובע המוסלמי הססגוני

לרכישת הסדרה לחץ/י כאן

 

מסלולים נוספים באיזור
Map
דרגת קושי
דרגת קושי
קלה - בינונית.
משך הטיול
משך הטיול
6-4 שעות.
אורך המסלול
אורך המסלול
כ-3.5 קילומטר.
עונה מומלצת
עונה מומלצת
מתאים בכל שעות היום והערב ובכל ימות השבוע.
סוג המסלול
סוג המסלול
חד כיווני.
רחצה במים
רחצה במים
אין.
מידע שימושי:

תאטרון החאן
טלפון: 02-6303600.
שעות פתיחה: בימים א-ה, מהשעה 19:00 בערב. לעיתים פתוח גם במוצאי שבת.
כניסה: ללא תשלום.

הכנסייה הסקוטית ובית ההארחה סנט אנדרוז
טלפון: 02-6732401.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום.

מלון המלך דוד
טלפון: 02-6208888.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. בימי חול המועד בפסח ובסוכות המלון סגור למבקרים. על קבוצות לתאם את הכניסה מראש.
כניסה: ללא תשלום.

מתחם ימק"א
טלפון: 02-5692684.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב.
כניסה: ללא תשלום. העלייה למגדל הפעמונים בתשלום.

המכון האפיפיורי למקרא
טלפון: 02-6252843
שעות פתיחה: בכל יום, בין השעות 14:00-09:00.
כניסה: ללא תשלום.

מלון וולדורף אסטוריה
טלפון: 02-5423333.
שעות פתיחה: בכל יום, בכל שעות היום והערב. על קבוצות לתאם את הכניסה מראש.
כניסה: ללא תשלום.